ספרים חדשים ינואר – פברואר 2014

  כריכת הספר אבא ואבא

אבא ואבא

כתב: רועי ראובני-הורוביץ
איורים: סיגל משל
אוריון
מנוקד, 21 עמ'
מגיל שנתיים וחצי

הסיפור עוסק בזוג אבות המגדלים שתי ילדות – זהר ואור. הספר פונה במקביל לשתי אוכלוסיות: בראש ובראשונה, כפי שאף מעיד המחבר בגב הספר, למשפחות חד-מיניות, שכן עדיין מעטות היצירות לגיל הרך השוברות את תבנית המשפחה ההטרוסקסואלית. עם זאת, חשוב שגם ילדים במשפחות הטרוסקסואלית שיש בהן אב ואם יכירו את המשפחה המתוארת בספר ומשפחות דומות לה, וייחשפו למודלים משפחתיים נוספים.הספר מציג בפנינו ריטואלים שגרתיים של משפחה: קימה, התעוררות בלילה מחלום רע, ריב בין אחיות, התייעצות עם הורים בשעת הציור, וכיצד כל בעיה באה על פתרונה בסיועו של אחד האבות.האיורים שוברים את ההצגה הסטריאוטיפית הנוכחת במרבית היצירות העוסקות בתא החד-מיני: האבות מאוירים כאבות רגילים, ללא מוטיבים נשיים מוקצנים המלווים אבות חד מיניים בסיפורים אחרים, וללא תיאורים סטריאוטיפיים של בית רווי שמחה קרנבלית שבו ההורים שרים, רוקדים ומציירים, כחלק מהדימוי הלא מחמיא של הקהילה הגאה בתקשורת ובספרות הישראלית. פשטותו של הספר, המציג את המשפחה האלטרנטיבית במרכזו, ללא שימוש בסטריאוטיפים וללא השוואות למשפחות הטרוסקסואליות, הופכת אותו לאחד החשובים בז'אנר.

 כריכת הספר בפר המשפחות הגדול

ספר המשפחות הגדול

כתבה: מרי הופמן
איורים: רוז אסקוית
איגואנה וכנרת
מנוקד, ללא מספרי עמודים
מגיל 3

זהו למעשה מעין לקסיקון משפחתי לילדים, המחולק לערכים, וחושף את הקוראים לסוגים השונים של המשפחות. ייחודו של הספר נעוץ באיורים המפורטים, המאפשרים לילדים "לקרוא" את היצירה גם בטרם רכשו מיומנויות קריאה ולהבין מתוכם אילו סוגים שונים של משפחות קיימים בחברה. הספר מציג מגוון הגדרות למושג "משפחה", אולם אינו משתמש בהגדרות סוציולוגיות אלא בתיאורים ילדיים: "הרבה ילדים חיים עם אמא ואבא שלהם, אבל הרבה ילדים חיים רק עם אבא שלהם או רק עם אמא שלהם. יש כאלה שחיים עם סבתא וסבא שלהם. יש ילדים שיש להם שתי אמהות או שני אבות. ויש ילדים מאומצים וילדים שחיים במשפחות אמנה". בשונה מספרים המסתפקים בתיאורים כלליים של הרכב המשפחה, הלקסיקון שלפנינו מתאר את סוגי הבתים של המשפחות, את דפוסי הלמידה של ילדים (בתי ספר, לימוד בבית), את דפוסי העבודה של ההורים, כולל התייחסות עדינה וחכמה לסוגיית האבטלה, ואף את סוגי החופשות אליהן יוצאות משפחות, מחופשות במקומות אקזוטיים ועד חופשות בבית.הספר יוצא מנקודת הנחה שהילדים נחשפים למשפחות שונות מזו שלהם – בהרכבן, בתרבותן ובמצבן הכלכלי. הילדים לומדים לא רק להכיר את המשפחות הסובבות אותם, אלא גם מבינים כי משפחתם האישית, גם אם היא משפחה חד-הורית, או משפחה מחוסרת אמצעים כלכליים, איננה יוצאת דופן ויש עוד רבות כמוה. בעידן שבו הפערים הכלכליים גדלים, ומשליכים על עולמם של ילדים ועל תפישתם את עצמם ואת משפחתם, הידרשותו של הספר, בין השאר, להבדלים הכלכליים בין המשפחות (למשל ערך הבגדים שמתאר דפוסים שונים של קניית בגדים – חדשים, יד שנייה) מכרעת על מנת לשדר לילדים ממשפחות מבוססות וממשפחות שאינן מבוססות, שיש עוד ילדים רבים החיים כמותם, עניין המרגיע ומעודד את הילד, ולצד זאת, יש גם ילדים החווים דפוסי חיים אחרים, וגם אותם יש לקבל ולהבין.ייחודו של הספר נעוץ בחשיפה הדקדקנית שאינה מוותרת על שימוש בהומור, והופכת את הילד מישות פסיבית ונחנכת, לישות שותפה בהבנת העולם ובקליטתו. הספר אינו מטייח את המציאות, אולם מְמָדל אותה בצורה קריאה, מושכת, מעניינת ומהנה, והוא מכניס אל תוך המערכת הספרותית לגיל הרך ז'אנר לקסיקלי חדש ומרתק, המעשיר את הקוראים הצעירים בתובנות חדשות על העולם המקיף אותם.

כריכת הספר אוליביה והנסיכות בורוד

אוליביה והנסיכות בורוד

כתב ואייר: איאַן פַלקונֵר
מאנגלית: יעל מוֹלְצַ'דְסְקִי
כנרת, זמורה-ביתן ודביר
מנוקד, ללא מספרי עמודים
מגיל 4

ספר נוסף בסדרת אוליביה המצליחה שבה הגיבורה-החזרזירה מתישה את אמהּ במשא ומתן מתמיד על סדר יומה. אוליביה מייצגת את ה-everychild, שכן כל ספר בסדרה מציג יום בחייה, ומסתיים בהליכתה לישון, כאשר היא אמנם מנסה לשנות סדרים ולהמציא מושגים חדשים, אולם בסופו של דבר, משלימה עם מקומה כילדה והולכת לישון.הלשון התמציתית וההומוריסטית של הסדרה (האיורים המפורטים ממלאים את מקומם של תיאורי רגשות), מתארת בספר החדש את רצונה של אוליביה שלא להיות כמו כולן ולהפגין ייחודיות מול העדריות של בנות גילה. היא אינה רוצה ללבוש חצאית בלט ורודה, מואסת בתפקיד נסיכת הפיות, ואף מעדיפה להתחפש לחזיר יבלות ולא לנסיכה. "למה כולם רוצים להיות אותו הדבר?", קובלת אוליביה בפני אמה, כאשר האם, כהרגלה, מציינת את הסדר הטוב ומלווה את אוליביה לאמבטיה.בשעה שאוליביה הולכת לישון, היא חושבת על האפשרויות העומדות בפניה כשתהיה גדולה: להיות אחות רחמניה, לאמץ יתומים, להיות כתבת בעיתון החושפת שחיתות. בסופו של דבר היא מחליטה להיות מלכה. וכאן נעוץ סוד קסמה של אוליביה: היא אמנם רוצה להיבדל מן הכלל ולהפגין את ייחודיותה, אולם הלכה למעשה, אין היא חותרת תחת הכלל, אלא רק מקצינה את מגמות הכלל. אם כולן רוצות להיות נסיכות, אוליביה תרצה להיות מלכה.הספר ההומוריסטי המציג "משבר זהות" ילדי, ממחיש כי גם לילדים (לנוכח שאלת המבוגרים הנפוצה "מה תעשו כשתהיו גדולים?") ישנן תהיות בנוגע לעתידם המקצועי ולמקומם בעולם. אוליביה מיישבת את משבר הזהות שלה, כאשר היא מחליטה לאמץ לא את מודל הילדה הכנועה, כדוגמת כפה אדומה המוזכרת בסיפור, אלא דווקא דמות נשית חזקה ומשפיעה של מלכה. כך היא יכולה ליהנות משני העולמות: העולם החומרי (אופנה, רכוש) שיש עמו שטחיות אולם הכלל (ואוליביה, חובבת הבגדים) נוהה אחריו, והעולם הערכי, שכמלכה, תוכל לממשו בהתאם לערכיה (דאגה לילדים, מניעת שחיתויות).כוחה של הסדרה הוא באיוריה. מחברהּ, איאן פלקונר, היה בעברו מעצב תלבושות ותפאורה לתיאטרון. בדומה לספרים הקודמים בסדרה, האיורים המרהיבים, הממזגים בין רישומים לבין צילומים ומתכתבים עם זרמים אמנותיים שונים (השעתוקים של אנדי וורהול, התנועתיות של קית הרינג) ומציגים את אוליביה כנקודת אור בעולם אפרורי, מאפשרים לילדים לקרוא את היצירה גם בלי ליווי הוריהם ועל ידי כך לפתח את הדמיון כמו גם את הקשר הבלתי אמצעי שלהם עם הטקסט.

כריכת הספר שני חברים וקסם

שני חברים וקסם

כתב: יוסי מערבי
איורים: שחר קובר
הקיבוץ המאוחד
מנוקד, 32 עמ'
מגיל 4

הילדים לולי וצמר הגרים בשכנות בכפר קטן, הם חברים קרובים למרות השוני הרב ביניהם, חיצוני ופנימי. השניים מוצאים כלב עזוב ומעניקים לו את השם "קסם", שכן שניהם אוהבים קסמים. הסכסוך ביניהם פורץ כשכל אחד מהם רוצה לקחת את קסם לביתו. הם מחליטים להיעזר בקוסם מַגִּידַבְּרָה, ומבקשים ממנו שיהפוך את קסם לשני כלבים. מַגִּידַבְּרָה מעניק ללולי ולצמר סיסמת קסמים במטרה להגשים את משאלתם: "דַּבְּרָא-הַקְשַבְרָא".מילות הקסם כשלעצמן אינן מגשימות את המשאלה, אולם לאחר שיחתם, הם מצליחים ליישב את הסכסוך ומחליטים שקסם יבלה בימים עם צמר, ואילו בלילות, יישן בחצר של לולי וישמור על הלול.השיחה שמתנהלת לאחר קבלת סיסמת הקסם מבהירה לנמענים-הילדים כי ניתן ליישב סכסוכים שנראים כבלתי פתירים, באופן המשביע את רצונם של שני הצדדים. הסיפור מאפשר לילדים להתוודע אל המושג משא ומתן כדרך לפתרון בעיות. רק כאשר כל אחד משני הגיבורים מבהיר את רצונו הקונקרטי – שהייה עם הכלב בזמן מוגדר ומטרתה, ניתן להגיע לפשרה המספקת את שני הצדדים ומשמרת את חברותם.מקריאת היצירה עולה כי סכסוכים הינם חלק טבעי בחברות, אולם ניתן להתמודד אתם כאשר הצדדים מפסיקים לצעוק ומיישמים את מילות הקסם – דברא הקשברא, דבר והקשב.מעניין לראות כי הילדים דוחים את הצעות הוריהם לוותר לצד השני, ומכאן מסר נוסף וחשוב – ויתור מוחלט על רצונות ומאוויים אינו נדרש על מנת לשמר ולקיים מערכת יחסים חברית. הוויתור מוליד מִרמור וכעס, ואילו השיח, המשא ומתן והפשרה, מולידים חברות עמוקה יותר ומספקת, ואינם פוגעים בעצמיותו של הילד ובקולו האינדיווידואלי. כמו כן הוויתור מצטייר כצעד קל ומיידי ואילו שיח מלבן את הבעיה ומחזיר את החברות לפסים הרמוניים.

 

המחבר, יוסי מערבי, הוא מרצה למנהל עסקים ומומחה לפסיכולוגיה ארגונית ובסיפורו ישם את שיטת הפשרה הידועה בשם win-win situation, מצב שבו שני היריבים מרוויחים.


 כריכת הספר מר נמלה ואדון חרגול

מר נמלה ואדון חרגול

כתבה: לוּלי גריי
איורים: ג'וליאנו פרי
מאנגלית: לִבִּי דָאוֹן
איגואנה וכנרת
מנוקד, ללא מספרי עמודים
היצירה מתאימה לקריאה ברמת הסיפור העלילתית-קונקרטית מגיל 6 וברמה
המטאפורית והאידאית מגיל 10

לפנינו עיבוד מודרני של משל הנמלה והצרצר. אולם, בעוד שהמשל מחנך לחריצות ולדאגה לעתיד (ועמן גם התנכרות כלפי מי שזנח ערכים אלה), העיבוד מתמקד דווקא בקשר הנוצר בין שני הגיבורים השונים בגישתם לחיים: מר נמלה העמלן (איש החומר), האוגר וסופר את מזונו ונערך לחורף, ואדון חרגול (איש הרוח) האמן, השר ורוקד. מושג החורף מקבל בסיפור משמעות עמוקה יותר, שכן מר נמלה אמנם מכין את ביתו לחורף שבחוץ, החורף הקונקרטי, אך אינו דואג לחורף שבפנים, זה שבנפשו. האגירה והספירה הופכות את חייו הפנימיים לחורף ארוך, נטול חברים, ללא סיפוק ושמחת חיים ורק כאשר הוא מכניס את אדון חרגול לביתו (בניגוד לנמלה מן המשל שהפנתה עורף לצרצר), הוא מגלה את נקודות ההשקה בינו לבין מי שהצטייר כשונה ממנו וכנבדל ואף זכה לגינויו.בעידן המקדש את החומר, מאותת לנו הסיפור לא לזנוח את הרוח ומעביר מסר בזכות המידה הנכונה, גם מזה וגם מזה. בנוסף, עוסקת היצירה בהתקרבות בין שניים שונים זה מזה, המביאה להפריה הדדית.

 כריכת הספר רוזלינדה

רוֹזָלינדָה

כתבה: איריס ארגמן
איורים: נטעלי רון-רז
מטר
מנוקד, ללא מספרי עמודים
מגיל 6 עד 106

רוזלינדה חיה בבדידות בבקתת עץ ישנה בלב העיר. אומרים עליה שהיא מכשפה שרוקחת שיקויים בחברת דרקון מחמד וחתול או שניים. ממקום תצפיתה האהוב בצמרת עץ אלון, היא מתבוננת מדי יום בדוור המחלק מכתבים. יום אחד מתעופף מכתב מתיקו של אהרון הדוור, נישא למעלה ונוחת על כף ידה של רוזלינדה. רוזלינדה אף פעם לא קיבלה מכתב, כי אין לה ממי. לאחר היסוס היא מחליטה להחזיר את המכתב לדוור. בתשובה לשאלותיה על מכתבים, מה כתוב בהם, מי מקבל אותם, מזמין אותה אהרון הדוור להצטרף אליו בחלוקתם. הוא מכיר את הדיירים וסיפוריהם אך מסתבר שגם הוא בודד.זהו סיפור מרגש ופיוטי על ידידות מופלאה שנרקמת בין שני אנשים בודדים, המשחזר את קסמם האבוד של מכתבים.דרוש היה אומץ מצד המחברת ומצד ההוצאה לכתוב ולפרסם ספר ילדים שאין בו גיבורים ילדים ושעוסק בנוהג שהולך ופס מן העולם – מכתבים. יש להודות להם על כך. כי סיפור מקורי ונוגע ללב על בדידות, התקרבות וחברות הוא על-זמני, ומתאים לכל גיל.לקסם הסיפורי תורמים גם האיורים הצבעוניים.אפשר ליצור עם הילדים מכתבים ומעטפות, לבקשם לשאול את ההורים על מכתבים מרגשים שקיבלו, להציג מכתבים שנשמרו.

 כריכת הספר הנסיכה וככר הלחם האמתית

הנסיכה וככר הלחם האמיתית

כתב: דן הופרט
איורים: שרון אלפרט
הקיבוץ המאוחד
מנוקד, 48 עמ'
מגיל 6

סיפור הוא עיבוד מודרני למעשיית העם שעוסקת בתהליך עשיית הלחם ונוהגים לספרה בחג השבועות. המעשייה העממית מציגה עבור הקוראים הצעירים את הפן המידעי ועבור הבוגרים יותר גם את הפן הערכי של העבודה והמאמץ העומדים מאחורי המזון הנגיש לנו. בפרפרזה על המימרה "כסף לא צומח על העצים" מלמדת אותנו המעשייה שלחם לא גדל על המדף בחנות.הנסיכה וככר הלחם האמיתית, המיועד לילדים שיש להניח שיודעים כבר כיצד מכינים לחם, מתמקד בפן הערכי. וכאן מורחב המסר לכל ה"נסיכות" וה"נסיכים" שגדלים היום אשר בהבל פיהם מסופקים להם כל מאווייהם, מבלי לדעת שהרבה עבודה ומאמץ משקיעים בכך ההורים.גיבורת הסיפור היא נסיכה מפונקת אשר לומדת את ערכה של עבודה קשה. המלך באגט, אביה של הנסיכה ג'בטה, מבקש ממנה להביא לו את ככר הלחם האמיתית. רק כך יידע שהיא כשירה למלוכה. לראשונה בחייה נאלצת הנסיכה המפונקת, שכל מבוקשה סופק לה תמיד על פי מִצוותה, לעבוד במו ידיה: היא זורעת גרגירי חיטה, משקה את האדמה, לומדת סבלנות מהי, שכן עליה להמתין שהחיטה תצמח, קוצרת, ואף מתוודעת לחבר חדש ומבינה שניתן לנצל את הכוח המלכותי שהוענק לה על מנת לסייע לאלו הנזקקים לעזרה. לאחר שככר הלחם מוכנה, היא מעניקה אותה לאביה המלך, אשר מסביר לה: "עכשיו, אחרי שלמדת כמה עבודה צריך להשקיע כדי להכין ככר לחם אחת, תוכלי להבין כמה עבודה וזמן משקיעים הטבחים, הבנאים, החייטים, האיכרים – וכל תושבי הממלכה. כולם עובדים מאוד קשה. עכשיו, כשאת מבינה את זה, תוכלי לשלוט במקומי" (עמ' 46).הנסיכה שלפנינו אינה מן הדגם הספרותי המסורתי המציג נסיכה המיועדת להפוך לאשת-נסיך, אלא נועדה לשמש בתפקיד פוליטי-מנהיגותי. זהו סיפור חניכה שבמסגרתו חווה ג'בטה מעבר מילדוּת מפונקת לבגרות מפוכחת, אשר תכשיר אותה לתפקידה הממלכתי. נוסף על הפן הפמיניסטי, מעלה היצירה ערכים כגון חריצות, עזרה לזולת, קשב לבעיות האחר, חברות. סופה של היצירה, בו משכנעת ג'בטה את אביה להחזיר לארמון את המכשפה הטובה שסולקה ממנו בבושת פנים, מוכיח לקוראים שיש ביכולתם של ילדים להשפיע על מבוגרים ולתקן עוולות מוסריות. כמו כן יש בסיפור אמירה על תפקידו ואחריותו של המנהיג, יהיה מינו אשר יהיה.ניתן לתת לילדים לחבר סיפור בדגם הזה על מוצרים שונים. למשל, המלך שלח את בתו להביא לו את הבגד האמיתי והילד צריך לחקור את תהליך הכנת הבגדים ולחבר סיפור בהתאם. כל ילד יבחר את המוצר שמעניין אותו, יכתוב סביבו את סיפורו, ויציגו בכתה.

 כריכת הספר עטיפה ג יום בלי לילה

יום בלי לילה

כתבה: אורית רינגל אמיר
איורים: ליאורה גרוסמן
רימונים
מנוקד, 103 עמ'
מגיל 6

רומן ראשית קריאה לילדים (הגופן הגדול והשורות הקצרות מקלים על הקריאה) הנקרא בנשימה עצורה ומלווה באיורי שחור-לבן מתאימים ומושכים. מיקה העולה לכתה ג' נאלצת להתמודד עם מעבר דירה מן העיר למושב, הטומן בחובו מעבר כתה וצורך למצוא חברים חדשים. הילדים שהיא מכירה במושב מתייחסים אליה בריחוק שכן עבורם היא "עירונית". לאחר שהיא מצילה גור חתולים, משתנה מעמדה החברתי והילדים מבקשים את חברתה. עם זאת, היא נותרת נאמנה לחברהּ היחיד, יובל, והספר מציג חברות רגישה בין ילד לילדה, המשתפים זה את זה בפרטים אינטימיים מחייהם (גירושי הוריו של יובל, הגמילה מעישון של אמה של מיקה) וזאת מבלי לגלוש לגודש תיאורי.על מנת לשכנע את אמה של מיקה להיגמל מעישון, עניין המוביל למריבות רבות בין ההורים, יוצאים מיקה ואביה לארה"ב, במטרה להגשים את חלום הילדות של האם ולמצוא לה כלבת טוֹי פודל שחורה (שבהמשך יקראו לה לילה). ההרפתקה של מיקה ואביה מתוארת ברגישות ותוך שימוש במתח, וניכר כי הכותבת מקפידה לחשוף את הקוראים לפרטים הקטנים שלעתים מוסתרים מן הילד, למשל: הצורך לוותר על מכונית חדשה לטובת נסיעה לחו"ל, או הצורך "לשבור" תכנית חיסכון כאשר רוכשים מתנה יקרה. הרומן אמנם נכתב בשפה המתאימה לנמעניו – גילאי 6-8, אולם יש בו התייחסות לנושאים מורכבים (מעבר דירה, גירושין, התמודדות עם חרם, חסכים מן העבר) המעצימה את הילדים הקוראים, והופכת את היצירה למעניינת גם עבור קוראים בני 9-12. לפנינו הצגה ריאליסטית של עולמו של הילד, שאינה מטייחת קשיים, אולם מדגישה גם את היופי והתקווה.כמו כן הילדים הקוראים את הסיפור לומדים להכיר צדדים חבויים בהוריהם, ואף רצונות שההורים מחזיקים בהם מאז ילדותם ומכאן שהרומן מקדם תפישה מורכבת יותר של ההורה כישות עצמאית שחייתה והייתה בעלת רצונות גם טרם הולדת הילדים.בעקבות הסיפור ניתן לבקש מן הילדים לראיין את הוריהם ולשאול אותם על מה הם חלמו בילדותם, מה הצליחו להגשים, ומה לא.

 כריכת הספר אתנה

גיבורי האולימפוס: אתֵנה האלה אפורת העין

כתב ואייר: ג'ורג' אוקונור
מאנגלית: נגה שביט
הקיבוץ המאוחד
לא מנוקד, 77 עמ'
מגיל 8

 ספר שני בסדרת הקומיקסים המציגה את סיפורי המיתולוגיה היוונית תוך התאמתם לילדים. קדם לו זאוס: מלך האלים, אשר התמקד בדמותו השנויה במחלוקת של ראש מועצת אלי האולימפוס, זאוס, ולמעשה חשף את הקוראים לראשיתה של שושלת אלי האולימפוס. הסדרה הקצבית מדגישה את הרלבנטיות של סיפורי המיתולוגיה וממחישה כיצד ניתן להנגיש קלאסיקה לילדים.תצלום דף מתוך הספר אתנה"כולנו נולדים עירומים, חסרי-ישע ונטולי הגנה. לא כך פָּלָס-אתנה". כך נפתח הקומיקס העוסק בדמותה של האלה אתנה מן המיתולוגיה היוונית. מחברה של הסִדרה נעזר במסורות עממיות שונות על מנת לחבר סיפור שלם ומקיף העוסק בדמותה החידתית ורווית הסתירות של אתנה. אלה זו מתוארת באופנים שונים לחלוטין במיתולוגיה היוונית: בעוד באיליאדָה היא נקשרת במלחמת טרויה ובסיוע ליוונים לגבור על הטרויאנים, הרי שבאודיסיאה מוצגת דמותה באור אנושי, כאשר היא מסייעת לזוג האוהבים הגדול בכל הזמנים, אוֹדיסֵאוּס ופָּנֵלופֶּה לשוב ולהתאחד למשפחה.הקומיקס פותח בסיפור הולדתה יוצא הדופן של אתנה, אשר פורצת מתוך ראשו של אביה זאוס, לאחר שזאוס בלע את אמה של אתנה, מֶטיס. אתנה, חביבתו של אביה, הולכת בדרכו. היא מתוארת כבעלת חכמה, כוח ועוז, אולם הקומיקס מאפשר הצצה גם אל רגעים רגישים יותר, דוגמת האפיזודה בה לאחר שאתנה מביסה את פָּלָס, היא מחליטה לשנות את שמה לפלס-אתנה, כתזכורת למעשה המביש שביצעה. כאן מועבר לקוראים מסר חשוב אודות מושג הניצחון, שכן ניצחון שמושג באמצעים לא כשרים לא רק שאינו מספק את המנצח, אלא גם מוליד צער וחרטה.

 

העיבוד שומר על רוח המיתולוגיה היוונית המציגה את האלים כישויות אנושיות בעלות אופי קיצוני. קנאה, תחרותיות וילדותיות מאפיינות את אתנה, אולם תכונות אלה נשזרות בדמותה הגאה, החזקה, והחכמה. הצלחתה של היצירה היא בהצגה מורכבת של הדמות, ובניסיון להראות כי כל מנהיגה (או מנהיג), ללא קשר למעמדם ולכוחם, הם אנשים ככל האנשים, בעלי חולשות אנושיות. לפיכך, אלי האולימפוס מייצגים את החוזק והחולשה שבבני אנוש, ומהווים מוקד הזדהות, אולם לא מוקד להערצה. בדומה לסיפורי המיתולוגיה היוונית המופנים למבוגרים, ניכרת גם ביצירה זו לילדים, המגמה הברורה המציגה את האלים על מנת להראות דווקא את עליונותו המוסרית של האדם.

 


 כריכת הספר אמור ופסיכה

אמור ופסיכֶה

עיבדה: רונית חכם
איורים: כריסטינה קדמון
עם עובד
לא מנוקד
אין מספרי עמודים
מגיל 8

אהבתם המיתית של אמוֹר (קופידון) ופסיכֶה מוגשת לילדים בספר קטן-מידות אך מהודר ומרשים, המציג את סיפורו הידוע של הסופר הרומי אפוליאוס אודות פסיכה היפה בבנות הארץ, שעוררה את קנאתה של ונוס ולפיכך נגזר עליה להינשא ליצור אימתני. הגזירה מתבטלת כאשר אמור, אל האהבה ובנה של ונוס, חוזה ביופייה של פסיכה ולוקח אותה לאשה. השניים מנהלים מערכת יחסים המתקיימת בלילות בלבד, וכך פסיכה נותרת עיוורת לדמותו של בעלה: אין היא יודעת כיצד הוא נראה ומהי זהותו. לאחר שאחיותיה מפצירות בה לפצח את זהותו של הבעל, היא מצליחה לחזות בו באישון-לילה, אולם הוא נכווה משמן המנורה שהחזיקה פסיכה על מנת להאיר את דמותו. אמור עוזב את פסיכה לאחר שהמרתה את פיו וחזתה בו, והיא יוצאת למסע רצוף מכשולים בדרכה לשוב ולהתאחד עם בעלה.המיתוס, שזכה ללא מעט עיבודים לילדים, מציג קשיים לא מועטים בפני מעבדיו. למשל: כיצד לספר לילדים על רצונה של פסיכה להתאבד כל אימת שוונוס מטילה עליה משימות בלתי אפשריות? כיצד לספר על יחסי המין שנכפים על פסיכה עם אמור, הבועל אותה מדי לילה מבלי שתוכל לראותו? והאם לתאר את העינויים שעוברת פסיכה במסעה המתרחש בעודה בהיריון?המעבדת בגירסה זו מתמודדת בהצלחה עם קשיים אלו ומציגה את המיתוס בשפה מעודנת ומרומזת וכך אין היא מתארת את האירועים הבוטים המצויים בנוסח של אפוליאוס. עם זאת, חשוב לשמור על התבנית הסיפורית, שכן לפנינו סיפור עממי בעל מרכיבים ייחודיים. העיבוד הנוכחי מקצץ קטעים מסוימים הנדרשים לילדים הקוראים. ניתן היה להשאיר את הפתיחה הנוסחאית מן המקור "היו היו בעיר אחת מלך ומלכה", וכן לשמר את החזרות המופיעות בו. זאת משום שהחזרות מעמיקות את הבנת הילד ואף נוטעות מתח. לדוגמה, אין להסתפק בתיאור פסיכה הממלאת אחר הוראות המגדל, אלא לפרט קודם לכן את ההוראות, ורק אחר כך את אופן הביצוע, כפי שמסופר אצל אפוליאוס. כך יכול הילד לבחון את מידת הביצוע, ולהתכונן לקראת השיא שהינו המטלה האחרונה של פסיכה אותה אין היא מבצעת כפי שוונוס הורתה לה, ובכך מומחשות התבגרותה והפיכתה מנערה תמימה וצייתנית, לאשה.דוגמה אחרת היא הויתור על תיאור פגישתה של פסיכה עם קֶרֶס ויוּנוֹ, מקבילותיה של ונוס היוצרות את השילוש האימהי במיתוס. פגישות אלו מעמיקות את הבנת קשייה של פסיכה ובדידותה ונדרשות לקוראים על מנת להבין מאוחר יותר, מול אילו כוחות הצליחה פסיכה לעמוד בגבורה.המיתוס חושף את הילדים למושג האהבה על מורכבותו: חשיבותה של היכרות מעמיקה ואי ההסתפקות בהיכרות חלקית (ולכן נלחמת פסיכה לראות את בעלה), המחיר שיש לשלם לעתים על מנת לחיות עם מי שאוהבים, השינוי הנפשי שחוֹוה אדם המצוי במערכת יחסים, האינטראקציה שמקיים זוג עם העולם הסובב אותו (בני משפחה משני הצדדים) שאינו בהכרח תומך בזיווג, לצד הכוח שהאהבה מעניקה לאוהב/ת, כוח ההופך את האנושי לשמימי, ומכאן הפיכתה של פסיכה לאלה בת-אלמוות.

 

כוחו וייחודו של הספר נעוצים באיוריה המרהיבים של כריסטינה קדמון. האיורים מתכתבים עם יצירות אמנות בולטות שנוצרו בעקבות סיפורי המיתולוגיה, ומסייעים בהדגשת רגשותיה של פסיכה המתעוררים במהלך מסע החניכה שלה. פרשנותה של קדמון לטקסט מעוררת השתאות. לדוגמה, האיור המציג את פסיכה העומדת על המגדל ומדגיש את קוטנה מול קומתו, הוא המעביר לקורא את תחושת חוסר האונים שלה יותר מכל מילה.

יש לקוות כי במהדורות הבאות, יתוקנו אי דיוקים אחדים. משום ששמות הדמויות לקוחים מן המיתולוגיה הרומית, הרי שאין מקום לציין את יוון (שמפנה עורף לוונוס) ולהציג את פסיכה כבתו של מלך יוון, דבר שאינו מופיע מטבע הדברים אצל אפוליאוס. ניתן היה להשתמש בשמות היווניים ארוס ואפרודיטה, או לשנות את מקום ההתרחשות מיוון לרומא, או לנקוט בגישתו של אפוליאוס ולתאר מרחב לא מאופיין, המייצג כל מרחב שהוא.


כריכת הספר האנציקלופדיה של המיתולוגיה

האנציקלופדיה של המיתולוגיה

ערך: אלישע בן-מרדכי
ידיעות ספרים
לא מנוקד, 192 עמ'
מגיל 9

 מול שפעת ספרי המיתולוגיה המאיישים את מדף הספרים, ומצטיינים בסילופים ובמתן מידע חלקי על אודות המיתוסים השונים וגיבוריהם, בולט בייחודו הלקסיקון המהודר שלפנינו. החל מן ההקדמה החשובה המגדירה את המיתוס ותפקידו, וכלה בבחירת הערכים הלקוחים מתוך המיתולוגיה היוונית והרומית. החלוקה הפנימית היא חלוקה נכונה וחושפת את הקוראים למיטב שבשתי המיתולוגיות: סיפורי הבריאה, סיפורם של אלי האולימפוס ושל אלים משניים, הידרשות לגיבורים בעלי חשיבות וכן לסיפורי ההרפתקאות המשמעותיים, ביניהם האודיסיאה והאיליאדה. כל ערך בלקסיקון מכיל פירוט אודות הנושא/הדמות הרלבנטית, ובצדו מוצגות יצירות אמנות (בעיקר של ציירים ופסלים) שנוצרו בזיקה לדמות או לסיפור המתואר. זוהי דרך חשובה להוסיף לסיפור פן מוחשי, ולחשוף את הקוראים ליצירות האמנות הגדולות של המערב. ראוי לציון סגנון הכתיבה: על מנת לרתק את הקוראים, הערכים מכילים הן אינפורמציה כללית, והן פירוט של הסיפור המיתי והתאמתו לילדים. בולט במיוחד הערך המוקדש לארוס (קופידון) ופסיכה, המביא בפני הקוראים את הסיפור המלא מאת אפוליאוס. כך מתווכים את המיתולוגיה לילדים, ומשמרים את הערך הספרותי הגלום בה, לצד הערכים הפסיכולוגיים, הסוציולוגיים והפולקלוריסטיים. מרשים ומרתק.

 כריכת הספר ניר נגד סאלים

ניר נגד סאלים

מאת: אמנון ורנר
איורים: ינון זינגר
ספריית פועלים
מנוקד, 114 עמ'
מגיל 10

ומן נעורים המציג בחזיתו עימות בין נער יהודי לנער פלשתיני, לאחר שזה האחרון מגיע לכיתתו. ניר הלומד בכתה ה' מצוי בשנת אבל ראשונה על אביו, קצין במילואים, שנורה בפעילות צבאית ללכידת מתכנן פיגועים בעזה. הקושי להתמודד עם אבדן האב חובר לקושי נוסף – נער פלשתיני בשם סאלים המגיע לכיתתו. גם סאלים נושא עימו טראומה – אחיו נורה ונהרג על ידי חיילי צה"ל. לאחר שמשפחתו סירבה לבצע פעולת נקם, בני המשפחה נודו ועברו לגור בשכונתו היהודית של ניר. כך, סאלים נאלץ להתמודד במקביל עם היותו ערבי יחיד בבית ספר יהודי, עם אבלו על מות אחיו, ועם תחושת הנתק שלו מהמרחב התרבותי והפיזי ממנו בא.כאשר שומעים הילדים בכתתו של ניר על בואו הצפוי של סאלים, חלקם נרתעים ואינם מבינים מדוע ילד ערבי מגיע לכיתתם: "מה, עוד ילד?… כבר צפוף בכתה. ערבים צריכים ללמוד בכפר איפה שהם גרים" (עמ' 9). ה"אחר" מתואר כתוספת בלתי רצויה ומכבידה, וכאן, הילדים חושפים את הסטריאוטיפ של דמות הערבי שחי בכפר ולא בעיר, וסטריאוטיפ זה ממשיך כשנועה מציינת ש"כל הערבים יש להם מין ריח כזה…" (עמ' 10). אף ניר תוהה כאשר הוא רואה לראשונה את סאלים, "מעניין מאין הוא השיג את הכובע המגניב הזה" (עמ' 14), תהייה שצובעת את הנער הערבי באור שלילי כגונב או משיג חפצים בדרכים לא כשרות.ביקורת סמויה מושמעת גם נגד המבוגרים ברומן: אביו של רון טוען שסאלים יכול "להביא מחלות מדבקות" (עמ' 30) ואילו המורֶה להתעמלות, בשיחה ששומע ניר במקרה, תומך בהפרדה ואינו מבין מדוע נער ערבי צריך ללמוד עם ילדים יהודיים.ניר מארגן חרם על סאלים ורואה בכך נקמה על מות אביו. בתחילה, מרבית הכתה משתפת פעולה עם החרם. שיאו מתואר ביום הולדתו של סאלים, כאשר ניר וכמה מחבריו זורקים "פצצות בוץ" על ילדי כיתתם שהחליטו ללכת לביתו ולחגוג עמו. באירוע זה סאלים, שמצטרף ללחימה בין שני הצדדים, מכה את ניר. ככל שמתקדמת עלילת הרומן, החרם מתפוגג וניר מבין כי החרם לא ישכך את הכאב על מות האב.מערכת החינוך מוצגת ברומן על רקע אזלת ידה: המחנכת מקדישה לנושא שיעורים אחדים, דנה עם תלמידיה אודות החרם והשלכותיו ואף מזמנת לכתה את אחותו של סאלים, חד'יג'ה, שתספר את סיפורם המשפחתי. אולם בסופו של דבר, ההחלטה על סיום החרם מתקבלת על ידי ניר לבדו, לאחר שנחשף במהלך שיחה עם דודו ל"אני מאמין" הפוליטי של אביו שנהרג. האב, אף על פי ששירת כקצין במילואים, ופעל לתפיסתם של מתכנני פיגועים, תמך בפתרון מדיני ובסיום הסכסוך האלים.

 

המחנכת והמנהלת, המודעות למצבו הרגיש של ניר, נמנעות מלהעיר לו או מלהתעמת עמו, עניין שיכול לעורר ביקורת בקוראים מסוימים. יחד עם זאת, המבקרת היא דווקא האם, אלמנת צה"ל, שאינה מוכנה שניר ינקוט בפעולות אלימות נגד סאלים ומבהירה לבנה שלא מדובר כאן בנקמה או במילוי אחר רצון האב.

בסיום הרומן מנצחים בני כיתתו של ניר את בני כתה ו' במשחק כדורגל, הודות לשיתוף-פעולה בין ניר לבין נטלי וסאלים, והסוף הטוב ממחיש את יתרונה של חברות על פני פילוג הן במישור הציבורי – ניצחון הכתה, והן במישור הפרטי – משהשתחרר ניר מהשנאה נגד סאלים, הוא יכול לממש את אהבתו לנטלי שהופכת לחברתו.

אמנם העיצוב הפואטי של הרומן הוא עיצוב אנלוגי, שכן שני הנערים חוו טראומה אישית ועליהם להתמודד עמה ועם בן הלאום המשתייך לקבוצה שגרמה למות האב/האח, אולם הרומן מסופר בגוף ראשון על ידי ניר, ולפיכך זוכה דמותו לעיצוב מלא וכך גם חוויותיו, לבטיו וקשייו. מנגד, דמותו של סאלים מוצגת מתוך ריחוק, שכן במרבית הרומן ניר אינו מנהל קשר ישיר עם סאלים ופועל להחרמתו בכתה. נקודת התצפית ברומן אמנם מצמצמת את היכולת שלנו להתוודע אל סאלים כדמות מורכבת, אולם היא מאפשרת לנו מבט ביקורתי על אודות החברה הישראלית ביחסה אל הפלשתיני בסביבה נייטרלית, אנושית ולא צבאית.

הרומן שלפנינו אינו מציג אוטופיה. הילדים, ששואפים להתנתק מהפוליטיקה של המבוגרים, מתנהלים בדיוק על פי אותו שיח, ומכאן החרם הקשה שמגיע להסלמה אלימה. העיסוק בחרם מוליד דיון כללי בריטואל זה, המאפיין כתות רבות. ההצגה המרתקת של ההתרחשויות חושפת כיצד המחרים והמוחרם הופכים שניהם לקורבנות המעשה. הסיפור מפרק את ההיררכיה בין נציג ההגמוניה המחרים ל"אחר" המוחרם, ואף מתאר בהרחבה את הכאב שחש המחרים, את מניעיו ואת התהליך הנפשי אותו הוא חווה עד לסיום החרם.

הספר זכה השנה בפרס רמת-גן לספרות נוער.


 כריכת הספר ילדה שלא מהעולם הזה

ילדה שלא מן העולם הזה

כתב: אהרן אפלפלד
איורים: וָלי מינצי
כנרת, זמורה-ביתן ודביר
לא מנוקד, 134 עמ'
מגיל 10

ספרו הראשון של אהרן אפלפלד לילדים עוסק בתמה המרכזית של ספריו למבוגרים: הסתתרותם של ילדים בזמן השואה. הספר מתאר שני ילדים בני תשע המוצאים מסתור ביער, לשם הביאו אותם אמהותיהם – כל אחת בנפרד – שחזרו אל הגטו כדי לנסות להציל את הסבים. אימי השואה מהדהדים ביצירה, אולם מרכזה נעוץ בהתרקמותה של חברות רגישה וקרובה בין שני ילדים, אדם ותומס, השונים באופיים ובחיצוניותם זה מזה, אשר למדו באותה כתה. כשהיו תלמידים, שרר ביניהם נתק, שכן בני הכתה החרימו את תומס הלמדן. ואילו מרגע שנפגשו ביער, השניים נאחזים זה בזה, ואדם, שמסתגל בקלות יחסית לחיים ביער, לוקח תחת חסותו את תומס החרד, ומנסה לנטוע בו אמונה. השניים שורדים את החיים הקשים ביער, חיים של חרדה, רעב וקור, נאחזים בהבטחת האמהות לשוב ונעזרים בשני מלאכים אנושיים. מינה, בת כיתתם המסתתרת אצל איכר גוי מבריחה להם מזון, ואיכר קשיש שפגש אותם משאיר להם מאכלים שונים בקרבת העץ עליו הסתתרו.ברומן זה מגדיר אפלפלד מחדש את מושג הגבורה. בשונה מיצירות דוגמת המפקדת הקטנה לגלילה רון פדר (מלוא, 1986), שהציגו סיפור של ילדה-ניצולה ההופכת לגיבורה, אפלפלד מציג סיפור פרטי של שני ילדים, ההופכים לגיבורים בזכות יכולתם לשרוד לבדם ביער ובזכות תושייתם וסיועם ליהודים פצועים שברחו מן הגטו והגיעו ליער באישון לילה (אחד מהם היה המורה למוסיקה שלהם מבית הספר, עובדה המדגישה את ההיררכיה בין ילדים ומבוגרים שהיפכה השואה).גבורה נוספת היא זו של מינה, שמעניקה לרומן את שמו. מינה בת כתתם, שגופה זעיר והיא אינה מדברת – על מנת שלא להסגיר את זהותה, מסכנת את נפשה ומבריחה להם מזון העוזר להם לשרוד. וזאת, בעודה סובלת התעללות קשה מידיו של האיכר המעניק לה מחסה. מינה היא אכן ילדה שלא מן העולם הזה. היא ממחישה לקוראים שגבורה אמיתית איננה חייבת להיות תולדה של מעשים הרואיים המתבצעים בספירה הציבורית, אלא, יכולה להיות גם דאגה כנה ואמיצה של ילדה לשני חבריה. אדם ותומס אינם אדישים לסבלה ומציעים לה לחבור אליהם ליער.שלושת הילדים המתבגרים בין ליל ונרתמים זה להצלתו של זה, מיישמים הלכה למעשה את האתוס הציוני המקדם את תפישת הערבות ההדדית, וממחישים את עליונותם הערכית של ילדים, הבאים מבתים שונים (מתבוללים, מאמינים) בתקופה בה המוסר האנושי כמעט חדל מלהתקיים.הספר נקרא בנשימה עצורה, פרקיו קצרים וליריים, והקוראים מקווים, כמו גיבורי הספר, שהמלחמה תסתיים ושהאמהות תחזורנה. הסוף מפתיע ומחדד את האמונה ברוחו של האדם.

 

סיפור סוחף עם מסרים הומניסטיים, המתאים להקראה בכתה בכל ימות השנה, ולא רק לקראת יום השואה. איוריה הייחודיים של ולי מינצי מתמקדים בעיקר ביער המהווה את המטאפורה המרכזית ביצירה, הדנה בטבע האדם בשעת מבחן ובקשר הסימביוטי בין אדם לבין הטבע המקיף אותו.


 כריכת הספר כוכב חזית

כוכב ברשת

כתבה: דנה אבירם
אגם
לא מנוקד, 256 עמ'
מגיל 12

רומן סוחף, מותח ומרגש לבני הנעורים. הגיבור, אורן, מסולק מבית ספרו, מוחרם על ידי חבריו, ונראה כי המוצא היחיד למצוקתו הוא להפוך לכוכב ברשת. העולם הוירטואלי, היוצר כוכבוּת אינסטנט, מצוי במרכז הרומן, העוקב אחר תהליך הפיכתו של אורן, לשעבר מלך הכתה וקפטן קבוצת הכדורגל של בית הספר, לכוכב אינטרנטי, מפס הייצור של "כוכב נולד": סוכן סלבריטאים מגלה את אורן והופך אותו לילד-כוכב מצליח. קודם היה אורן נשלט לחלוטין על ידי חברתו שרון, שהנחתה והדריכה אותו כיצד לנהוג. כעת הוא נשלט על ידי תום הסוכן, שמנחה את צעדיו, כותב את נאומיו והופך לקול שלו. בסיומו של הרומן מחליט אורן להשיב את קולו האישי ואת עצמיותו, ולראשונה, לקבל החלטות הנוגעות לחייו.לפנינו רומן חשוב העוסק בארבע תמות מרכזיות: ראשית, הסכנות הטמונות באינטרנט. תום סוכן הסלבריטאים, שגילה סרטון של אורן ברשת ויצר עמו קשר, מתגלה כאדם אלים ומסוכן, שאפילו הוריו המגוננים של אורן אינם מצליחים לרסן. זאת לאור אי הבנתם את הסיטואציה בה מצוי בנם, הנאלץ לציית להוראותיו של תום, המורה לו, בין היתר, לנתק את הקשר עם שני חבריו היחידים.שנית, מערכת החינוך מוצגת ברומן על רקע היחס המתנשא לתלמיד, יחס המוליד פגיעה רגשית קשה ואף מעודד פשיעה, כפי שאורן מציג בפגיעתו במכונית של מאמן הקבוצה. הזלזול הבוטה של מאמן קבוצת הכדורגל, כמו גם יחסה המשפיל של המנהלת ודבריה האלימים כלפי אורן, מעלים ביקורת קשה כנגד אנשי חינוך, הנוהגים בילדים לעתים ללא הבנה והתחשבות בגילם הצעיר.שלישית, תרבות הסלבס מוצגת ומולעגת ברומן. כל אדם יכול להפוך בין-לילה לכוכב, מבלי להצטיין בתחום מסוים ומבלי לעשות דבר: אורן הופך למריונטה הנשלטת על ידי תום, וכך גם נועם צחור, הנער שתום "אימץ" לפניו. ה"כוכבוּת" המהירה מוצגת מן הזוויות הפחות מחמיאות שלה, ועל רקע המחיר הנפשי שמשלם הנער ה"כוכב". מה שנדמה כחיים זוהרים שהכל חפצים בהם, הופך לחיים ריקניים, וה"כוכב" חש שהוא בעצם מתחזה שכן "המלך הוא עירום".ורביעית, האפיון הרגיש של משפחתו של אורן, המתמודדת עם פיטורי האב ועם הדיכאון שחווה, ובייחוד עם האופן שבו מצבו של האב משפיע על מעשיו של אורן, מעניקים ליצירה מימד פסיכולוגי חשוב, בעיקר בתקופה כלכלית טעונה וקשה עבור משפחות רבות. הילדים שצופים בשבר של הוריהם, חשים כי עליהם למלא את התפקיד ההורי, והיפוך התפקידים מוליד שורה של צעדים שגויים. הרומן קורא להורים לשוב ולהיות הורים, למחנכים לשוב ולחנך, ולילדים, להעריך את יופייה של הילדות ה"רגילה", זו שיש בה כוכבים רק בשמיים.