חדש על המדף

סקירת ספרים חדשים: ספטמבר 2016

כריכת הספר צ'יינה

סקירה ספרותית לספר "צ'יינה" / נורית זרחי; איורים: כנרת גילדר

כתבה: סיון מדר

"אתה בטוח שאני–אני?" שואלת תילדה-הו את צ'יינה, כובעה הסגול, בזמן שהיא ממהרת לאופרה, חובשת את הכובע וחשה כי היא נראית "אחרת". כבר מתחילת הסיפור שאלות של זהות אופפות את תילדה-הו, וצ'יינה, חברתה של תילדה, מנסה לעזור לה למצוא תשובה לשאלותיה. צ'יינה משיב לתילדה-הו שהיא אינה אחרת, אלא שהיא פשוט – היא. הדיאלוג בין השניים נקטע כאשר נכנסת רוח פתאומית וחוטפת את כובעהּ של תילדה-הו. צ'יינה מתעופף מהחלון הפתוח, ובחיפושיה אחר צ'יינה, תילדה-הו נסחפת להרפתקה פנטסטית רצופת חוויות ודמויות, שבמהלכה היא לומדת להכיר את עצמה דרך השתקפותו של צ'יינה.

כאשר צ'יינה מתעופף מהחלון, קוראת לעברו תילדה-הו "היי ריגולטו!" על שם האופרה שאליה מיהרה בתחילת הסיפור. "שמי צ'יינה," צעק הכובע וגער בתילדה-הו על כך שלא התייחסה אל התווית הנמצאת בחלק הפנימי שלו, ולכן התבלבלה. הכעס של צ'יינה מדגיש את התעלמותה של תילדה-הו מאישיותו ומפנימיותו של מי שעומד מולה. למעשה, כבר בתחילת העלילה קל להבחין בביקורת המופנית כלפי העיסוק האינטנסיבי של בני האדם בעצמם והתעלמותם מהסובבים אותם.

צ'יינה הוא סיפור פנטסטי שמטשטש את הגבול בין מציאות לחלום, ומיועד לבני  120-6. הקוראים הצעירים יפיקו הנאה מן הדמיון, מהפנטזיה ומהעולם העשיר שנבנה בעבורם, ואילו המבוגרים יבחינו ברבדים העמוקים והמורכבים יותר שטומן בחובו צ'יינה, כמו המסרים החברתיים והתמטיקה העוסקת בהתפתחות הזהות הפנימית והחיצונית. הסיפור פותח צוהר לנמען הילד לעולם אחר, שבו הכול אפשרי: חזירה מדברת, תרנגול מזמר, נסיך ונסיכה חסרי בית וכובע שהוא למעשה כובעה (כובע ממין נקבה). מה שעוד עושה את העולם שבספר לעולם פנטסטי שבו הכול אפשרי, הוא המעברים המהירים והפתאומיים של צ'יינה הכובע מתחנה לתחנה בתוך חלום אחד של תילדה- הו, שהוא ספק חלום ספק מציאות. ככל שהכובע מתקדם בתחנות, כך הוא זוכה לתפקידים מורכבים, שחורגים מהתפקיד השטחי והקישוטי שהיה לו בתחילת הסיפור – פריט לבוש שמעטר את ראשה של תילדה-הו ואת ראשה של גיטה החזירה. הוא הופך לאגם בעבור הברבורים ולבית בעבור הנסיך והנסיכה. בהמשך מתגלה כי הכובע הוא כובעה ולכן יכול לייצר כובעים שיתפקדו כבתים נוספים בעבור נתיניהם של הנסיך והנסיכה. התפקידים האלו מדגישים את העומק ואת יכולת ההכלה הקיימים בצ'יינה ומעצבים אותה כדמות צבעונית שתומכת בשלל הדמויות בסיפור ומסייעת להן, ובכך מגלה את ה"אני" האמיתי שלה, גילוי שמביא להגשמה עצמית.

בסיפור הזה אפשר לראות רפרור לסיפור מפרשיות של נורית זרחי שיצא לאור ב-1993.  מפרשיות מספר על נֹגה, שבעקבות חבישת כובע, יוצאת למסע שאף הוא תהליך של גילוי עצמי. נגה, מתנסה בחוויות שונות, מגלה דברים על החיים, על אחרים ועל עצמה לפני שהיא לומדת לקבל את המיוחדות שבה. השינוי אינו מתחולל פתאום, אלא מתרחש בהדרגה, עם הרבה "תחנות" בדרך. גם בצ'יינה, בוחרת זרחי שלא להקל על תילדה-הו בהחזרת הכובע ובמציאת זהותה. תחילה הכובע מגיע לידי החזירה שמסרבת להחזירו לתילדה, בהמשך להקת ברבורים מוצאת בכובע אגם לשחות בו ולאחר מכן מוצאים את הכובע הנסיך והנסיכה. ככל שהכובע מתרחק מתילדה-הו, כך הוא מתקרב לזהות של עצמו ולאוצרות החבויים בו . לאחר שהכובע למד להכיר את עצמו, את יכולותיו ואת כישוריו, ומגלה את ה"האני הפנימי" שלו, הוא חוזר לביתו, לתילדה-הו ,שלפתע רואה אותו ומעריכה אותו. בנקודה זו עולה השאלה מי היא הדמות הראשית שעברה את השינוי: תילדה-הו או שמא הכובע שגילה את עצמו מחדש?  האם כובעה של תילדה המופיע בחלומה הוא למעשה דמותה של תילדה-הו עצמה הנשקפת לה בחלום?

צ'יינה אף מרפרר לאגדת עם פיליפינית עתיקה בעקבות איור האננס המגיח בכמה מעמודי הספר. במהלך העלילה מתואר אוצר שעובר ממקום למקום ומוחבא בידי הדמויות השונות, אך הכתוב אינו מפרט מהו האוצר. מן האיור אפשר להבין שלמעשה האוצר הוא פרי האננס. עולה השאלה מדוע נבחר דווקא האננס לתפקד כאוצר. מסתבר שגם לאיור זה יש סיבה משוערת. צ'יינה מכיל בתוכו את האגדה הפיליפינית על פינה. פינה היתה ילדה מפונקת, שמזכירה מעט את תילדה-הו.  בעקבות קללה שהטילה עליה אמה שלא במתכוון, הפכה פינה לאננס. מאז האננס משמש סמל להכנסת אורחים ולפינוקם. כך זרחי מוסיפה ומשביחה את העלילה בסמלים אותנטיים ובתרבויות של המזרח הרחוק. 

כמו ברבות מיצירותיה של זרחי, הכוח הנשי והפמיניסטי ניצב בחזית: הבחירה בגיבורה –  ילדה שיוצאת להרפתקאות ומגיעה לתובנות עמוקות על החיים, כמו ההבנה שהחיצוניות אינה זו שקובעת את מהותו של האדם. הבחירה בנסיך כמי שמטאטא ומנקה ובנסיכה בעלת חוש כלכלי מדגישה את האישה כזו ששולטת ומנהלת את העלילה. כאמור, הכובע אינו רק כובע, אלא הוא גם "כובעה" ממין נקבה, מה שמקנה לו את הכוח להביא עוד כובעים לעולם ולהסב אושר לדמויות השונות המופיעות בסיפור.

כובע הנוצה המיוצג באיורי הספר, מרמז לשיר "כובע קסמים" ללאה גולדברג, המספר על ילדה שחולמת על כובע קסמים שיישא אותה למקומות רחוקים. גם בשירה של לאה גולדברג גיבורת היצירה היא ילדה ששואפת להיות חזקה ולצאת למסע נדודים שבסופו תשוב הביתה ותגלה שאין מקום טוב ובטוח מן הבית, כפי שצ'יינה שבה לביתה בסוף הסיפור. הן בשיר "כובע הקסמים", הן בצ'יינה, נמצא מוטיב החזרה הביתה –  הגיבורה יוצאת מהבית, חווה הרפתקה, אך לבסוף חוזרת למקום הבטוח, לבית.