בדרכה המופלאה שלה

פרופ' מירי ברוך*:

בדרכה המופלאה שלה

"כדי להנחיל לילדים את תמונת העולם של הציונות, היו נחוצים סוכני תרבות רבי עוצמה. איש לא ידע לברוא את סיפורי המדינה במילים כמו דבורה עומר" אריאנה מלמד. 3.5.13. ynet

דברים מעין אלה חזרו במילים כאלה ואחרות לאורך ימים בין דפי העיתונות, על גלי האתר ובפייסבוק לאחר פרסום דבר מותה של דבורה עומר. אנשים נזכרו איך קיבלו כוח באמצעות אני אתגבר, איך השתחררו מרגשי נחיתות בזכות על הגובה, איך טיילו בירושלים בעקבות הבכור לבית אבי ואהבת איתמר ועוד.

ואכן, שלושה דורות של תלמידים בארץ קראו, שוטטו בזיכרון-יעקב וחוו מחדש את סיפור חייה של שרה גיבורת נילי, אותה שרה אהרונסון שלחמה בעד הבריטים ונגד הטורקים שליטי הארץ בתקופת מלחמת העולם הראשונה. מי מילדי ישראל העכשוויים המכורים לטלוויזיה, למחשב ולכל עולם המדיה היה קורא בשקיקה כזו את סיפורה של אותה מרגלת יהודייה ומי אם לא דבורה עומר בדרכה המופלאה הייתה מסוגלת לבנות את העלילה בדרך סיפורית שיש בה גם אמת היסטורית, כשזו מעוצבת כסיפור מתח מרגש, הרפתקאות מלוות בסכנות, אהבות ושנאות והכול מועצם, מרגש ושזור באהבת הארץ? כתשעים ספרים כתבה דבורה עומר לאורך שישה עשורים. חלקם הגדול והמוכר הם תולדותיהן של דמויות השייכות להיסטוריה היהודית ולתולדות הארץ. חלקם "גיבורי על": הרצל, בן גוריון, בגין, רבין מניה שוחט, זהרה לוִיבטוב ואחרים, אך יש גם סיפורים על דמויות חד פעמיות שאינן דמויות מופת של ספרי ההיסטוריה.

דבורה עומר, יושבת על ספה

גיבורים מסוג אחר, כמו הילדה שנולדה פגועת שיתוק מוחין שנאבקת ללמוד בכיתה רגילה באני אתגבר או הנער שחר, שעלה ממרוקו ובקשיים עצומים מימש את חלומו והצטרף לקומנדו הימי, בצוללים קדימה. ואחרים.
ולא רק לגיל הנעורים כתבה דבורה עומר. בדרכה המופלאה היא חיפשה לחדש לא רק בסיפורים על דמויות היסטוריות אלא גם בסיפורים לגיל הרך. כאן חָברה לפרופ' עמירם רביב ובעצתו כתבה על חוויות רגשיות המבוססות על התרחשות יומיומית של פעוטות. מגדל של קוביות והנשיקה שהלכה לאיבוד הִמלילו את חוויותיהם של ילדים אך שימשו לא אחת גם "מורה נבוכים" להורים שקראו את היצירות לילדיהם. האם לדבר עם ילד קטן על מוות כשהוא פוגש בו? כיצד לדבר למשל, עם דלית הקטנטונת על המוות של החתולה שלה? איך לעזור לירון בן השלוש להיגמל מן המוצץ שלו?

ב- 2010 חָברה ורד רביב שוורץ, בתו של פרופ' עמירם רביב, לדבורה עומר ותוך שמיעת חוויות אימהיות של אם בראשית המאה ה-21, הן כתבו יחד את סיפור שקרה לי בדרך, על חוויות של ילד עכשווי, על ילדים להורים גרושים, "משחק כאילו" על בית שיש בו שתי אימהות ועוד.

עומר כתבה בכל הז'אנרים האפשריים, החל מדפי תמר כיומן, דרך סיפורים היסטוריים, סיפורי פנטזיה – כל מה שקרה (כמעט) לקרשינדו ולי, ואחרים, סיפורי בלשים, סיפורים ליריים, מעשיות, אגדות ומשלים.

בדרכה המופלאה היא עיבדה שורה של סיפורים ומעשיות מתרבות המזרח, האוצר במערה, הסוד בבאר והשד שבכד – סיפורים ששובצו מאוחר יותר בספרי לימוד ובאנתולוגיות והוסיפו מעט צבע לקבצים שחסרו חומר כזה.

בדרכה המופלאה כתבה דבורה עומר על נשים חזקות לצד גברים חזקים, על דמויות אשכנזיות ומזרחיות, על בעיות של ילדים שקודם, אולי, לא הופיעו בכתב.

היא פנתה למנעד רחב ביותר של קהלי יעד. לפעוטות, לבני נוער, ולבוגרים, וכך נשזרה בעולמו של כל קורא ספר בישראל.

צעירים ומבוגרים החסירו פעימה כששמעו על מותה אבל כמו שאמר פעם חכם אחד: "שום אדם אינו מת כל עוד מישהו חי זוכר אותו".

אנשים רבים יזכרו את דבורה עומר עוד הרבה שנים בזכות ספריה, שהמוות לא יוכל להם.

ראה אור ב"הד הגימלאי," גיליון 40 יוני 2013
הוצאת הסתדרות המורים בישראל.

*פרופ' מירי ברוך, חוקרת ספרות ילדים, האוניברסיטה העברית ומכללת לוינסקי לחינוך.