עפרה גלברט-אבני

מדוע וכיצד כתבתי את הספר החיים שלי. דוֹט.קוֹם

עפרה גלברט-אבני

 

הספר  החיים שלי. דוֹט.קוֹם הוא ספר המשך לספרִי המכוערים של דניאל.

מדוע וכיצד כתבתי אותו?

אתחיל ממה שלא התכוונתי לכתוב.

לא התכוונתי לכתוב ספר המשך. אני לא אוהבת לכתוב ספרי המשך, העונג הגדול בעיני בכתיבת ספר הוא להמציא זירה חדשה, גיבורים חדשים, עולמות נפש חדשים, וכשכותבים ספר המשך, חלק מהדברים הללו כבר נתונים. ובכל זאת כתבתי ספר המשך. הקוראים לחצו…

לא התכוונתי לתת לאינטרנט להיות גורם כה משמעותי בספר. גם לזה נגררתי, ועל כך בהמשך.

לְמה כן התכוונתי? התכוונתי לכתוב ספר שהגיבור שלו נולד מתרומת זרע. לא בשביל לעשות מזה עניין. צריך להייוולד איכשהו? אז שייוולד מתרומת זרע. כי עוד לא דיברו על זה, וצריך לדבר עם ילדים על הכול.

ניגשתי אפוא לתחקיר, שהוא, אגב, עוד דבר מענג בכתיבת ספר. נכנסתי לאינטרנט כדי ללמוד את הנושא של תרומת זרע, שוטטתי באתרים, בבלוגים ובצ'טים שונים, ובמקביל התחלתי לכתוב את הספר. נושא הוביל לנושא, ובעצם, מה שקרה לי, קרה לאסף, הגיבור שלי: שנינו נלכדנו ברשת. וזה קרה לנו, בעצם, יחד, כי כשאתה כותב ספר, גם החיים שלך שם, גם אתה עצמך שם. מצאתי שזה המקום הכי נכון בשביל אסף (חוץ מהפסנתר, שגם הוא, אגב, משותף לשנינו).

כריכת הספר החיים שלי. דוט. קום.
על מה הספר? אסף בן השתים-עשרה הוא ילד נאה, חנוּן ומחוֹנן, אבל לא חוכמתו ולא מראהו עוזרים לו להיות מקובל בכיתה והוא מבלה חלק ניכר מחייו באינטרנט. בשנה שבה מתרחש הסיפור הוא מתיידד עמרי, בחור חסר בית, מתאהב במילֶנָה, שמקסימה אותו בנגינה בפסנתר, ותוך כדי שיטוטיו באינטרנט הוא עולה על בלוג של גבר שמספר שלפני שתים-עשרה שנה הוא גרם לתאונת פגע וברח ועזב אישה בהיריון, ועכשיו התעורר בו הרצון לפגוש את הילד שנולד. במקביל, עולה אסף על פורום של ילדים שאין להם אבא, ובהמשך יתברר שאחד הילדים שמשתתפים בפורום הוא דניאל – אותו דניאל מהמכוערים של דניאל שאביו עזב לפני שנולד, וגם הוא הגיע להבשלה ורוצה לפגוש את האב הזה. חזי, יתברר בהמשך, הוא אבא של שניהם: הוא האב הביולוגי של דניאל, האב שעזב, והוא אביו של אסף – הוא התחתן עם אמו כשכבר היתה בהיריון מתרומת זרע והיה לאביו מרגע שנולד. לקראת סוף הספר מתגלים כל הסודות וגיבורי שני הספרים נפגשים.

לבד מהיות  החיים שלי. דוֹט.קוֹם סיפור לעצמו, שעוסק בנושא שהכי מעסיק אותי בכתיבה – האופן שבו ילד מוצא את מקומו בחברת הילדים –  הספר הוא סיפור חברוּת יפה שנרקמת בין אסף לעמרי, אותו בחור חסר בית שמגורש מביתו מפני שהסתבך בסמים; הוא גם סיפור התאהבותו של אסף במילנה, שמסייעת לו לפרוץ את סגירותו ולנגן יחד איתה בארבע ידיים בקונצרט, וברקע – האינטרנט, על כל צירופי המקרים שהוא מְזַמֵּן. בהקדמה לספר אסף אומר, "אם יש לך סוד, אל תמהר לספר אותו באינטרנט אם אתה באמת לא רוצה שהוא יתגלה לכל העולם…. אנשים מסתובבים באינטרנט בדיוק כמוך, וכל הסודות שלך יכולים בתוך רגע להפוך את חייך על פניהם. כמו שקרה למשפחה שלנו, שהאינטרנט וצירופי המקרים שזימן הפשיטו אותה מהסודות הכי גדולים והכי מפתיעים, והשאירו אותנו חשופים לגמרי.">>>

 

כריכת הספר המכוערים שלי

 

גם לפני התחקיר ולפני הכתיבה של הספר הזה ידעתי את נפלאות האינטרנט בכל הקשור למידע, אבל תוך כדי כתיבה גיליתי, יחד עם אסף, קשת שלמה של דעות, דרכי ביטוי, צורות חשיבה, רגשות ומאוויים – בעיקר של בני נוער, כי זה מה שחיפשתי – שבלי האינטרנט אי אפשר להקיף אותם, כי אתה לא פוגש במהלך חייך מספיק בני אדם כדי לעמוד על כל אלה, וכאן יש לך אותם בשליפה, ובתוך זמן קצר. אבל מאחר שלמדתי על הטוב וגם על הרע שבאינטרנט, תוך כדי תחקיר ותוך כדי גלגול הסיפור, ראיתי לנכון להתריע על כך, כי לא סוד הוא שהילדים חיים היום חלק ניכר מחייהם באינטרנט. חשבתי שנכון להציב לפניהם מראָה, שתשקף את חייהם. 

 

אפשר לדבר בלי סוף על הסכנות שבאינטרנט, בעיקר כשכותבים לילדים, וכבר שמענו על אסונות שקרו – הבחור שהתכתב עם בחורה ערבייה ונרצח, או הילד שעשו עליו חרם בפייסבוק והוא התאבד – אבל אי אפשר להתעלם מהדברים החיוביים שהוא מְזַמֵן. כל נושא שמעניין אותך, אתה יכול למצוא איזה אתר, בלוג, או פורום שעוסק בו, כל דבר שתכתוב, תמיד יימצא מישהו שיקרא. אתה יכול לקבל מידע, עצה, משוב על כל נושא שבעולם; אתה יכול להרגיש קצת לא לבד. נכון שזה לא מחליף חברוּת, אבל בכל זאת, מהצד השני של הקו בני אדם מדברים אליך, מישהו מתעניין במה שיש לך להגיד, יש קומוניקציה – גם זה משהו.

 

כריכת הספר קירות שלא רואיםאז לא התכוונתי לכתוב ספר אינטרנטי, זה קרה לי. וזה היה מסע נהדר אל החיים של בני הנוער היום, אל האוקיינוסים של מידע שחשופים לפניהם, אל הגילוי שהם אולי מקדימים לדעת דברים שאנחנו אפילו בגיל שמונה-עשרה לא חלמנו לדעת – אבל מבחינת ההתבגרות הנפשית לא בטוח שהם מתבגרים מהר יותר ממה שהתבגרנו אנחנו. ובמאזן שבין סכנות האינטרנט ליתרונותיו, היתרונות לוקחים, לדעתי, בהליכה. צריך לחדד את הסכנות, אבל לא להילחם בעולם הזה, אלא להצטרף אליו. ממילא הקרב אבוד.

אז זה, כנראה, מה שעשיתי בספר הזה, פשוט הצטרפתי. וכל השאר הוא סיפור שבדיתי מדמיוני – אבל יכול לקרות בכל יום, בכל שעה שעה, במקומותינו.   

 

עפרה גלברט-אבני כתבה עד היום 40 ספרים, לגיל הרך, לגילאי הביניים ולנוער. זכתה השנה בפרס היצירה ע"ש ראש הממשלה לוי אשכול. כמו כן זכתה בפרס זאב לספרות ילדים על ספרה המכוערים של דניאל (2006) ובפרס בינלאומי ע"ש יאנוש קורצ'אק לספרות ילדים על קירות שלא רואים (1995).
 
בנוסף לכתיבה היא מנחה סדנאות כתיבה לילדים, עורכת ספרי ילדים ונוער, מקיימת מפגשים עם תלמידים ברחבי הארץ ועובדת במרכז לוין קיפניס לספרות ילדים במכללת לוינסקי לחינוך.