אורה מורג

סופרת החודש: אורה מורג

אורה מורג

נולדתי בחיפה, וימי ילדותי עברו עלי בשכונת בת גלים אשר לחוף הים.

אז, לפני יותר מחמישים שנה לא הייתה  עדיין טלוויזיה, לא מחשבים, לא פלאפונים, לא אינטרנט,  בעצם לא היה לנו שום דבר שהתחבר לחשמל. היינו ילדים שכדי לשחק לא היינו צריכים לא תקע ולא שקע. היינו ילדי הדשא, הרחוב וסמטאות השיכון. היינו חייבים למצוא לעצמנו את המשחקים ואת ה'עניין בחיים'. המשחקים שלנו היו אמיתיים ולכן גם נולדו הרפתקאות, תעלולים ושיגועים.

לשיכון בו גרתי הגיעו מדי שבוע עולים חדשים ניצולי מחנות ההשמדה ואנו הילדים קיבלנו אותם אלינו למשחקים ולתעלולים.

כריכת הספר אניגמהכשבגרתי נזכרתי באותה תקופה רחוקה וקסומה ואותו זיכרון ילדות הניב את הספר: החטיפה מן המנזר.  בת דודתי, העולה החדשה מצ'כיה מטפסת אתנו להר הכרמל, נכנסת אתנו לביקור במנזר ה'כרמליתים' ושם מזהה את אווה חברתה שנעלמה בשואה. מכאן מתפתח רעיון החטיפה על לסוף המפתיע. הספר עובד להצגה לילדים.

  רוב ספרי הילדים שכתבתי בעבר היו מבוססים על חוויות אמיתיות שחוויתי לאורך חיי. בני תומר נולד בחיפה, על  הר הכרמל ולכן ספרַי הראשונים מתארים את ההר, את הים ואת הווי הכרמל הירוק והפתוח. החוויה המהממת של גידולו הולידה את  ספר השירים תומר כ"ץ ילד מומלץ. לגבַּי לא היה ילד חכם ומקסים ממנו והחלטתי לכתוב את הברקותיו הילדיות, בסגנון דיבורי ישיר.

אף הוצאה, כמעט, לא הסכימה להוציא את הספר. טענו שהוא מתחכם, שכך לא מדברים ילדים. רק אהרון בר, בעל הוצאת תמוז, הסכים להוציאו, אך הקצב האיטי של הציירת לא התאים לקצב התזזיתי שלי. נוסף לכך נודע לי שאחד בשם יוּדה אטלס הוציא ספר ילדים שכתוב בסגנון ישיר כשלי. נחרדתי למחשבה שעוד יאשימוני בגניבה ספרותית. לכן היה חשוב לי להוציא את הספר במהירות. הייתה זו תחילתה של מהפכה  בכתיבה לילדים. כותבים כמו יונתן גפן, חגית בנזימן ועוד בעטו בכתיבה החגיגית, בשירי השבת ,המכופתרים' לילדים וכתבו בדיוק כפי שהילד מדבר, חושב, מרגיש, רוצה ועוד.

בלית ברירה הוצאתי את הספר בעצמי. הספר זכה להצלחה גם אצל הקוראים הצעירים, גם בקרב ההורים, גם בביקורות הספרותיות בעיתונים וגם במכירות. המהדורה אזלה מיד. את המהדורות הבאות הוציאה לי כבר הוצאת זב"ם.

בפסטיבל שירי ילדים מספר חמש הופיעה גלי עטרי עם אחד משיר הספר: קלרה אפרסק וזכתה במקום חמישי (לחן: אלדד שרים ויאיר מילר).

 כשתומר היה בן שמונה עברנו לרובע היהודי בירושלים העתיקה ושם גם נולד ספרי השלישי: לגמרי לבדי ברובע היהודי. הספר מבוסס על חוויותיו של בני תומר שלא  התלהב מהמעבר והרגיש בהתחלה בודד ועצוב ברובע הצפוף והצהוב, בניגוד לירוק הכרמלי. אבל עד מהרה נכבש בקסם המקום והפך לירושלמי גזעי.

כריכת הספר חפרפרת במחתרתואז, כשהכול התחיל להֵראות נפלא, החלטתי: די לירושלים הגיע עת לתל אביב.  שכרנו דירה בלב העיר התוססת. התגלגלנו לרחוב מיכ"ל המיוחד ומעורר ההשראה. כך נולד הספר: סיפורי רחוב מיכ"ל ובכלל. ישבתי בחדרי הצצתי לרחוב וכתבתי את מה שראיתי ומה ששמעתי. סיפורי השכונה העליזים הם אמיתיים וכך גם שמות הילדים.

רחוב מיכ"ל נמצא בסביבות דיזנגוף סנטר ולכן גם יצא מתחת מחשבי הספר:

מָיַשׂוּלי – או סבתא לא מגרשים המתאר סבתא גזעית הלא היא אמא שלי ונכדתה החמודה הלא היא בתי דריה, שנולדה כבר בתל אביב. שתיהן חוברות יחד ותופסות חבורת גנבים הפועלת, איך לא, בסמטאות המפותלות של דיזנגוף סנטר.

כאן  התחתנתי בשנית עם בוהמיין זרוק בג'ינס משופשף ש… יום אחד חזר בתשובה  פיאות, ציציות, וכל השאר. וכמובן  לא יעלה על הדעת שלא אכתוב ספר גם על פרשה זו: מאה תפוחים חדשים כולל מע"מ (למבוגרים). הספר הפך לרב מכר וזכה בפרס חיפה. הוא עובד למחזמר ולסדרת טלוויזיה בת חמישה עשר פרקים בשם: לתפוס את השמיים, שזכתה בפרס ראשון בפסטיבל הסרטים בירושלים ובפרס האוסקר הישראלי לסדרות טלוויזיה.

כריכת הספר האניגמה - במבצע קציצהואם כבר אז למה לא  ספר על חזרה בתשובה לילדים:  תיבת המכתבים הכי מקושקשת ברחוב.

יום אחד פנו אלי מהוצאת ידיעות ספרים וביקשו שאכתוב ספר ילדים על הרצל במלאת 100 שנים למותו. כך כתבתי את בעקבות הבית הנעלם: סיפורו של חוזה המדינה. ספר זה, שזכה בפרס זאב לספרות ילדים ׁ(תשס"ה) פתח את סדרת המתח ההיסטורית שלי שאותה אני כותבת עד היום ובה אני מתארת פרקים חשובים, מרתקים ולא נודעים בהיסטוריה היהודית והעולמית, בז'אנר של ספר מתח, הרפתקאות בלש וריגול. את הסדרה עורך ההיסטוריון ד"ר אמנון ז'קונט.   

במסגרת הסדרה יצאו עד היום שלושה עשר ספרים. ביניהם: בעקבות מפות המדבר – על תקופת התורכים בארץ ישראל שזכה בפרס הספר והספריות 2011 והמרגל שבא מן הים – על ימי המנדט הבריטי שזכה בפרס אקו"ם 2006.

 כריכת הספר בחזרה אל הבונקרלא אחת אני נשאלת בפגישות עם תלמידי בתי הספר על מה אני חושבת כשאני כותבת. תשובתי: קודם כל איך לא לשעמם. אני יכולה לבחור את הנושא הכי חשוב והכי מחנך, והכי מלמד אבל… אם לא אצליח להעביר אותו בלי שתירדמו לי בדרך, אם לא אצליח לכתוב אותו בלי שתרגישו שאני חופרת וחופרת כי אז לא הצלחתי ועלי לעצור ולכתוב מחדש. אני מכירה אתכם, יש לכם כל כך הרבה פיתויים אחרים שאם לא אעניין אתכם, תעיפו את הספר ותטוסו לכל שאר המכשירים המחוברים לשקעים ולתקעים.