"אילוף" כאלגוריה למעשה החינוכי

"אילוף" כאלגוריה למעשה החינוכי:

מה בין הנסיך הקטן מאת אנטואן דה סנט אכזופרי ובין המחזה לחנך את ריטה  מאת ווילי ראסל


ד"ר אסנת בר-און

הנסיך הקטן הוא יצירת מופת מהקלסיקה של ספרות הילדים. זוהי יצירה אלגורית רבת רבדים. מאז יצא הספר לאור בשנת 1943 נכתבו אודות מסעו של הנסיך ואודות דמותו הילדית המתבגרת פרשנויות רבות ומגוונות (ולמשל ברוך, 2001). לצד ההקשרים הספרותיים, הפילוסופיים והפסיכולוגיים, דרכם ניתן להתייחס אל הספר, ניתן להציג את ההקשר החינוכי. בהקשר זה אתמקד וזאת באמצעות עיון משווה בין הנסיך הקטן לבין המחזה לחנך את ריטה מאת ווילי ראסל. הנסיך הקטן הוא ספר פנטזיה רווי מטפורות וסמלים לילדים ולמבוגרים כאחד: "הריני מוכן ומזומן להקדיש את הספר לאותו הילד שגדל והיה לידידי בהגיעו לגיל הבגרות", נכתב בדברי ההקדשה של המחבר לידידו ליאון ורת. כמעט כל אחד מפרקי הספר מבטא בלבוש סיפורי וציורי ההולם ספר ילדים אמירה קיומית אודות החברה והעולם בו אנו חיים. במרבית הפרקים העמדה היא סאטירית, ובמקצתם הנימה חמימה ודידקטית.

פרק עשרים ואחד בספר, בו אעסוק, נושאו: "נאום השועל על הידידות ועל דברים שבלב", והוא מוקדש למפגש בין הנסיך הקטן לשועל ולדיאלוג מאיר עיניים המתפתח ביניהם. זהו אחד מרגעי השיא המרגשים של הספר. משנתו הספרותית פדגוגית של השועל על אילוף, על ידידות ועל היזקקות אדם לזולתו הוא טקסט תשתית המתאר תהליכים אלו בחיים ובספרות כאחד. קודמים לפרק זה מפגשים עם דמויות-מבוגרים סימבוליות וגרוטסקיות המתרחשים במהלך מסעו של הנסיך בין כוכבים ומפגשים סימבוליים נוספים על פני כדור הארץ. המפגשים מעמתים את הנסיך עם גילויים קיומיים קשים ועם מומים ופגמים של החברה האנושית: בדידות נוקבת, אלימות הרסנית (ברלוביץ, 2001) ועם גאוותנות, למדנות עקרה, מכניזם טכנולוגי ועוד. במרבית מפגשיו חווה הנסיך התעלמות מנוכרת של מבוגרים מוזרים המרוכזים בעצמם וחש עצבות ותמיהה. יוצא דופן הוא המפגש הידידותי עם השועל. הנסיך פוגש בשועל בעיצומו של המסע על כוכב הלכת ושמו "ארץ" וברגע משברי בחייו. בפרק שקדם למפגש, בגן השושנים, חווה הנסיך התפכחות כואבת, כשמגלה בגן חמשת אלפים שושנים כולן דומות אחת לרעותה, ומבין שהשושנה שלו אינה אחת ויחידה בעולם כולו. ההתפכחות מלווה בצער עמוק ובבכי: "הוא כבש פניו בדשא, וגעה בבכי". "האמן האמנתי כי עשיר אנוכי בפרח יחיד סגולה שאין כמותו בעולם, והנה ראיתי כי אין זו אלא שושנה פשוטה ושכיחה…".(64).    

השועל ה"חמוד" (64) מופיע ברגעים קשים אלו, כשהוא מסתתר תחת עץ תפוח. הנסיך מבקש מהשועל: "בוא לשחק עמי", והשועל משיב: "לא אוכל לשחק אתך, כי אינני מאולף" (65). מכאן מתפתח דיאלוג בין השניים על אילוף, על ידידות ואהבה ועל התהליך המופלא של התהוות קשר רגשי בין בני אדם. השועל מקנה לנסיך תובנות ו"סודות" המפיגים את עצבותו ופוקחים את עיניו. הקישור בין עץ התפוח לעץ הדעת בספר בראשית ובין עורמת השועל (החיובית) לעורמת הנחש תורמים אף הם לעיצוב דמותו של השועל כמדריכו הרוחני וכחונכו של הנסיך. הנסיך הקטן המבקש לו ידידים ונחמה, אינו מבין "מה פירוש לאלף" (66). השועל מסביר לו, כי לאלף פירושו לקשור קשרים. "אם תאלפני נהיה זקוקים איש לרעהו: אתה תהיה בשבילי אחד ויחיד בעולם, ואף אני אהיה בעיניך אחד ויחיד בעולם כולו" (66). "אלפני נא אלף", מבקש השועל. "מה המעשה שעלי לעשות?" (67). שואל הנסיך הקטן. השועל משיב, כי עליו לגלות סבלנות ואורך רוח. תחילה לשבת במרחק מה ממנו, אך כל יום יוכל לשבת קרוב יותר אליו, ואף לשוב אליו יום יום באותה השעה כבמעין טקס קבוע. הנסיך הקטן פועל לפי הנחיות השועל, מאלפו והופכו לידידו, והריהו עבורו אחד ויחיד בעולם כולו. ובעודו הולך לחזות שנית בחמשת אלפים השושנים בגן, שכולן דומות אחת לרעותה, מגיע הנסיך הקטן לתובנה מעודדת ומנחמת, כי השושנה שלו שונה, נבדלת וחשובה מכולן, כי רק אותה השקה, רק עליה הגן מפני הרוחות, רק לקולה האזין שעה שהתלוננה, התפארה או החרישה, ומשום כך היא עבורו אחת ויחידה בכל העולם כולו, לא שושנה פשוטה ושכיחה, אלא פרח יחיד סגולה שאין כמותו בעולם.

נאום השועל הוא תיאור ספרותי אלגורי מאלף לאופן בו נרקמות מערכות יחסים משמעותיות בין בני אדם ונטווים קשרים של קרבה, ידידות, זוגיות ואהבה. התמדה, קרבה וטיפוח רוקמים קשר רגשי בין אדם לזולתו. במחזהו המפורסם של ווילי ראסל, לחנך את ריטה, המועלה בימים אלו ב"תיאטרון בית לסין", ניתן לראות דוגמה לקשר בינאישי המתפתח בין מורה לתלמידתו באופן ההולם את נאום השועל. זהו מחזה לשניים העוקב אחר מערכת היחסים המתפתחת בין ריטה, ספרית פשוטה ובין פרנק, פרופסור לספרות מהאוניברסיטה הפתוחה. בשלב מסוים של חייה, מואסת ריטה בשגרת העבודה שלה כספרית, ומחפשת תוכן ומשמעות. בינה ובין פרנק מתקיימים מפגשי למידה שבועיים קבועים. המפגש השבועי הקבוע בין ריטה ובין פרנק, הופך משמעותי וטרנספורמטיבי עבור שניהם: "לאט לאט מוסרות המסכות, והמפגש השבועי הופך ליום החשוב בחייהם" (תכניית ההצגה). זהו טקס קבוע מחנך (מאלף) ההופך את ריטה מספרית פשוטה לאישה משכילה יחידת סגולה ונאהבת. היא הופכת בהדרגה נבדלת ומשמעותית עבור פרנק. מתרחש ביניהם תהליך בינאישי, במסגרתו התשוקה לדעת של ריטה והכנות שלה, יחד עם ההערכה ההולכת וגוברת של המורה אליה והשתלבותו עם דרך מחשבתה, יוצרים מטמורפוזה חיובית מפתיעה. פרנק אוהב את האינטראקציה עמה ומעדיף את חברתה על פני סטודנטים אחרים, שאין להם עניין אמיתי בדבריו, ואין עמם דיבור ישיר. נוצרת דינמיקה בה, בדומה לשועל, משמשת ריטה, המנחה של המורה שלה. האינטראקציה המתפתחת ביניהם מדרבנת את ריטה לחשוף ולהפעיל את צימאון הדעת שלה ואת מלוא כישוריה שהיו חבויים. פרנק מתאהב בריטה, והיא משנה את חייו. "אני צד תרנגולות ובני האדם מבקשים לצוד אותי", אומר השועל לנסיך הקטן, "על כן חיי משעממים כה. אך אם תאלפני, יאורו חיי כאילו זרחה לי השמש. או אז אכיר את קול פעמיך ואדע להבחין ביניהם ובין כל הצעדים האחרים. צעדיהם של האחרים מבריחים אותי אל מחילות העפר. ואלו צעדיך אתה יהיו באזני כקול נגינה אשר תעיר אותי לצאת ממחשכי מאורתי"(67). האילוף הוא תהליך של יצירת קשר רגשי שהוא צורך טבעי חיוני. עבור פרנק הקשר עם ריטה הוא אינטראקציה מרעננת שמאירה את חייו. לפני שפגש בה כמעט איבד פרנק את המשמעות בעיסוקו האקדמי ואף פנה לאלכוהול. בעקבות המגע הרגשי עם ריטה חזר למצוא משמעות בעבודתו ובחייו. ריטה מתפתחת והופכת למשכילה, היא "מהגרת" בהצלחה ובניגוד לכל הסיכויים מהחברה שבה נולדה אל העולם האקדמי ואל חברת האקדמאים. היא משנה תדמית (ואפילו את שמה), מסגלת ומפנימה את הסממנים האופייניים לחברה החדשה אליה היא משתייכת.

רבים רואים במחזה ווריאציה למחזה פיגמליון מאת  גורג' ברנרד שו (שו, 1984) ולגברתי הנאווה (העיבוד הקולנועי המצליח של המחזה). אכן, זהו עיבוד מודרני לפיגמליון, בו עולה התלמיד על רבו. "אפקט פיגמליון" בחינוך הוא כינוי לתהליך בו משפיעים האמון שיש למורה וציפיותיו ביחס ליכולת הטמונה בתלמידיו על תהליך הלמידה, על רמת ההישגים, על הביצוע, ועל הכושר של תלמידים אלה (באב"ד, 1984). מקור הכינוי הוא במיתולוגיה היוונית, בספר העשירי של החיבור "מטמורפוזות" מאת אובידיוס (אובידיוס, 1965). סיפור התאהבותו של פיגמליון בגליתיאה, פסל האישה שיצר, התעוררותה לחיים ונישואיהם משמש עד היום משל לנבואה המגשימה את עצמה. ציפיות האדם מעצמו או מזולתו יוצרים את הכוחות למימוש עצמי. המחזה לחנך את ריטה הוא וריאציה על "אפקט פיגמליון" שבה התלמידה היא הכוח המניע, היא יוצרת את האמון ואת ההערכה הגוברת אליה. ריטה יוזמת, מתמסרת ומכתיבה את תהליך רכישת ההשכלה שלה, בו היא נדרשת גם לוויתורים ולהקרבה (עזיבת מקום העבודה, גירוש מהבית, ויתור, לפחות זמני, על אימהות, נטישת החברה שבה גדלה). בלחנך את ריטה הגורם המכריע, היוצר את אמון המורה, הוא דווקא התשוקה להשכלה של הסטודנטית, כוח הרצון שלה, הדחף להשתנות והחיפוש אחר משמעות וכן הדיבור הישיר והכנות שלה.

מרקם יחסי אנוש ואקלים חינוכי אינטראקטיבי ומעודד הם מפתח להצלחה ולשינוי במישורים רבים של חיינו. חינוך ולמידה מושתתים על דרבון ועל חשיבה חיובית של המורה כלפי התלמיד, וכמו במקרה של ריטה, על חזון פנימי ועל אמון של הלומד ביכולתו להצליח. אמון המורה בתלמיד, או באופן מכליל יותר, טיב היחסים עם הזולת, משפיעים באופן מכריע על יכולת האדם לממש את הפוטנציאל שבו. הצגת ציפיות גבוהות, ריטואל מפגשים קבוע, משך זמן אותו מבלים יחדיו, קרבה פיזית, הוראה אישית ודיאלוג אותנטי – יוצרים הישגים יוצאי דופן, העצמה והגשמה אישית מיטבית.

 

רשימת מקורות
 

אובידיוס, נ',פ' (1965). ספר עשירי. מטמורפוזות. מוסד ביאליק. 416-383.

אכזופרי,א',ד',ס' (1983). (תרגם מצרפתית לרנר א'). הנסיך הקטן. תל אביב: עם עובד.

ברוך, מ' (עורכת, 2001). בעקבות הנסיך הקטן פרקי עיון ומחקר. הוצאת מערכות חינוך לוינסקי בע"מ.

באב"ד, א',י' (1984). ציפיות מורים המקיימות את עצמן ניתוח התופעה והשתמעויותיה החינוכיות. פסיכולוגיה ויעוץ בחינוך. תל אביב: אוצר המורה. 111-90.

באב"ד, א',י' (2011). פיגמליון בכיתה – ציפיות והטיות של מורים. הפסיכולוגיה החברתית של הכיתה. רכס פרויקטים חינוכיים בע"מ. 121-103.

ברלוביץ, י' (2001). מורשת הקרב של הנסיך הקטן. פרקי עיון ומחקר. הוצאת מערכות חינוך לוינסקי בע"מ. 57-49.

האובן, י' (1998). פיגמליון ופסל השנהב. אובידיוס או: אהבות ומטמורפוזות ברומא. תל אביב: ירון גולן. 441-442.

ראסל, ו' (2014). לחנך את ריטה, יוסף א', ד' (מתרגם). תיאטרון בית לסין.

שו, ב' (1984). פיגמליון. אור עם.