פיקצ'רבוק

בקרב צרכני ספרות הילדים רווחת הנטייה לכלול פיקצ'רבוק וספר מאויר בכפיפה אחת. ואכן, ההבחנה איננה קלה מאחר שאיורים טובים בספרי ילדים אינם רק ממחישים את הטקסט אלא מוסיפים "סיפור" משל עצמם. ישנן הוצאות ספרים בארה"ב שבהן, במכוון, אין מאפשרים קשר בין הסופר למאייר. ההוצאה מקבלת את הסיפור ומוסרת למאייר כדי ש"יספר" את הסיפור שלו. הסופר רואה את הספר עם האיורים רק לאחר שהוא נדפס. בארץ עובדים הסופר והמאיר בצמוד ומקיימים ביניהם דיאלוג, שעלול להגיע במקרים קיצוניים לכדי "פיצוץ" וכבר היו דברים מעולם.

     בהכללה גסה ניתן לומר כי פיקצ'רבוק הוא ספר שבו אי אפשר להבין את הסיפור ללא האיורים כלומר, אם רק נשמע את הסיפור ולא נראה לפנינו את האיורים, לא נוכל להבין מה קורה. לפיכך, בדרך כלל, הסופר והמאייר חד הם, כמו בדוגמה הקלאסית של ארץ יצורי הפרא של מוריס סנדק. אולם אין זה בהכרח.

    הפיקצ'רבוק הוא סוגה (ז'אנר) בפני עצמה ולפיכך יש הגורסים כי יש לכתוב במילה אחת– פיקצ'רבוק ולא בשתי מילים – פיקצ'ר בוק (ראו מאמרה של אורנה גרנות מה בין פיקצ'רבוק לספר מאויר, היחידה להיסטוריה ותיאוריה, בצלאל // גיליון מספר 28 יולי 2013 http://bezalel.secured.co.il/8/granot28.htm). כך או כך, בארץ עדיין לא קיים תרגום למונח (הנה אתגר לאקדמיה ללשון) ואולי אפשר לראות בכך ראָייה נוספת לעובדה שסוגה זו איננה נפוצה בספרות הילדים אצלנו, לא המקורית ולא המתורגמת, ולפיכך גם איננה שיווקית, במונחי הוצאות הספרים. כך נוצר מעין מעגל קסמים, אין ביקוש – אין היצע, אין היצע – אין ביקוש.

     יתכן שמעמדו הזניח למדי של הפיקצ'רבוק אצלנו נובע משום שהתרבות היהודית היא תרבות מילולית, שהצניעה את המימד החזותי. בעשרת הדיברות נמצא את האיסור "לא תעשה לך פסל וכל תמונה." בספר חדש של מרדכי (מקס) שטנר : "הצלחתם של מספרי הסיפורים: איך מצמיחה תרבות היהודים אנשים יוצאי דופן" (ידיעות ספרים 2014), טוען המחבר שהצלחתם של היהודים נובעת מהיותם מספרי סיפורים, כלומר, היהודים התבססו על הצד הסיפורי המחשבתי-המילולי. אנחנו "עם הספר", עם הלשון, והורים שוקלים את כדאיות הקניה של הספר על פי כמות המילים שבו. בנוסף, הפיקצ'רבוק דורש מן ההורה לפענח את התמונה ולחשוף יחד עם הילד את המתרחש על פרטיו, גווניו ומשמעויותיו, השקעה ומאמץ גדולים יותר מאשר קריאת סיפור. גם במחקר ובביקורת של ספרות ילדים רווחת אצלנו בדרך כלל התייחסות רבה יותר לצד המילולי מאשר לפן החזותי.

     למרות זאת, טיפין-טיפין ואט-אט "מסתננים" אלינו ספרי הסוגה מחו"ל ובצִדם נוצרים כאלה בארץ על-ידי יוצרים מקומיים, ויש לברך על כך. האינטראקציה בין טקסט לאיור עוזרת לנו לחפש משמעות בצד החזותי, להבחין בפרטים ולמשמֵע אותם. כיוון שאנו מוקפים דימויים ויזואליים, אינטליגנציה ויזואלית היא מיומנות חשובה.

     נסקור להלן כמה ספרי פיקצ'רבוק מומלצים, מסוגים שונים, שהופיעו בחמש השנים האחרונות:

כריכת הספר אני יכול לעזור
אני יכול לעזור.

דייויד הייד קוסטלו.

מאנגלית: ליאורה פְּרידָן.

כנרת ואיגואנה, 2012.

מגיל שנתיים וחצי.

בכפולת העמודים הראשונה: "אוי, לא. הלכתי לאיבוד", אומר ברווזון שתעה בסבך העשב שליד האגם. בעמוד המקביל קורא לו קופיף התלוי על ענף "אני יכול לעזור."  בשתי הכפולות הבאות: הקופיף המשקיף מלמעלה מנחה את הברווזון שתעה ובעמוד המקביל אמא ברווזה שרואה את בנה המתקרב אומרת: "תודה, קופיף." בכפולה הבאה: הענף עליו ישב הקופיף נשבר וג'ירפה צעירה מונעת את נפילתו בצווארה הארוך. וכך הלאה מתגלגלת רשימת הנעזרים והעוזרים.

תצלום דף מתוך הספר אני יכול לעזור תצלום דף מתוך הספר אני יכול לעזור

הספר עומד בכל הקריטריונים של  ספר טוב לילדים.

מבחינה ספרותית הספר בנוי משבע אפיזודות בתבנית חוזרת כשבכל אחת מהן בעל חיים "ילד" נקלע לצרה, בעל חיים אחר, גם הוא "ילד" עוזר לו, וההורה של ה"ילד" שנעזר מודה לעוזר. תבנית זו אהובה מאד על ילדים צעירים ומאפשרת השמטת אפיזודות מן האמצע בהתאם למשך הקשב של הפעוט. הסיום הוא מעגלי: "אוי, לא. עוד פעם הלכתי לאיבוד" אומר הברווז. "אנחנו יכולים לעזור" עונות לו כל החיות שהופיעו בספר, המתקבצות בעמוד בדומה לשחקנים היוצאים אל הקהל בסוף בהצגה. הדבר תואם את התבנית הדרמטית של הספר הבנוי כולו מדיאלוגים  קצרצרים.

מבחינה רגשית הסיפור מלווה את הילד היוצא אל העולם ונקלע למצוקה עקב חוסר ידע וניסיון, ומגבלותיו פיסיות. בהתבוננות חדה בתמונה נראה הקופיף עומד על ענף דקיק ולפיכך נשבר, בעוד האם בתמונה הבאה עומדת על ענף עבה יותר.

הספר מצייר עולם אידילי של עזרה הדדית והושטת יד בשמחה, כל אחד עוזר ונעזר. גדול עוזר לקטן וקטן עוזר לגדול. הצבעים הירוקים הפסטורליים מוסיפים לאווירה הרגועה. מאחורי ה"ילד" עומד ה"הורה" המקבל אותו באהבה ובשמחה, אינו גוער או מוכיח, דבר המאפשר לפעוט לצאת אל העולם מתוך תחושה של בטחון. הסוף המעגלי מוסיף לתחושת הביטחון: תמיד אנחנו עלולים להיקלע למצוקה, אך יהיה מי שיעזור לנו.   

מבחינה לימודית הספר מעניק מידע על בעלי חיים, שמותיהם, אבריהם ויכולתם הייחודית המאפשרת להם לעזור – הציפור הקטנה עוזרת לגורילה לשלוף קוץ מן האצבע.  כך אנו לומדים שהברווז הולך בעשב, הקוף מקפץ על עצים, הג'ירפה גבוהה ואוכלת עלים וכו'.

מבחינה חינוכית מנחה הספר לבקש עזרה בעת צרה ולהודות למי שעזר לנו.


כריכת הספר גיר
גיר. ביל תומסון.

ידיעות אחרונות-ספרי חמד-טל מאי, 2011.

מגיל 4

ספר ללא מילים, להוציא שורה פותחת "זו היתה שבת גשומה". האיורים מספרים על שלושה ילדים המטיילים בפרק ומוצאים שקית עם גירים. כל ילד בתורו מצייר עם הגיר על הרצפה ולמרבה הפלא, הציור מקבל חיים משל עצמו. ציור השמש הופך לשמש, ציור הפרפרים הופך לפרפרים.

תצלום דף מתוך הספר גירוכך, עד שאחד הילדים מצייר דינוזאור, הקם אף הוא לתחיה לחרדתם של הילדים הנסים בפחד ומבקשים מסתור בין מתקני הגן, אך הדינוזאור רודף אחריהם. בתושייה מצייר הילד האחרון ענן גשם, ההופך את הדינוזאור לשלולית ירוקה.

האיורים ריאליסטיים עד כדי כך שנראים כמו פוטו-ריאליזם (עיבוד של תמונה) ובכך משתלבים בטשטוש הגבולות בין דמיון למציאות שבו עוסק הסיפור.

אפשר להציע לילדים ליצור ספר באותו דגם.


כריכת הספר המעגל הנסתר
המעגל הנסתר.

גיורא כרמי. כנרת, 2011.

מגיל 4.

ילד מקבל מאמו שטר כדי לקנות במאפיה. הוא נוגס במאפה אך למראה חסר-בית הישן על ספסל בגינה, משאיר לידו את העוגה. האיש אוכל, ומפורר גם לציפורים. וכך מתקדם מעגל הנתינה עד שחוזר אל הילד, אשר נראה בתמונה הפותחת צופה בעצב מחלון חדרו ובתמונה המסיימת הוא נראה עומד בשמחה בחלון שצומחת בו חמנייה מאירה כשמש. 

תצלום דף מתוך הספר המעגל הנסתר תצלום דף נוסף מתוך הספר המעגל הנסתר

ספר ללא מילים העוסק במעגל הנתינה שבעולם – בגלוי ובסתר, על נדיבות, על כוחו של מעשה טוב לשנות את המציאות.

הספר נבחר בעבר לספריית פיג'מה (פרויקט המחלק ספרים לילדי הגנים במהדורה מיוחדת הכוללת גם הרחבת מידע להורים על ערכי הסיפור והצעה לפעילויות עם הילד). אפשר למצוא מגוון של פעילויות סביב הספר באתר פיג'מה באינטרנט.

למרות שהמאייר הוא ישראלי אשר אייר בארץ ספרים לא מעטים, הספר הופיע תחילה בארה"ב ב-2003.  

 


כריכת הספר ברווז ארנבברוז ארנב.

איימי קראוס רוזנטל וטום ליכטנהלד.

מאנגלית: נעמי בן-גור. ספרית פועלים, 2012.

שני דוברים אנונימיים מתווכחים ביניהם, בדיאלוגים קצרצרים, האם היצור שהם רואים לנגד עיניהם הוא ברוז או ארנב – האם אלה הן אוזניים של ארנב (אם "קוראים" את האיור מימין לשמאל כך שהאוזניים מובילות לראש) או מקור של ברווז (אם "קוראים" משמאל לימין כך שהראש מוביל למקור).  סיפור משעשע המדגים שהכול עניין של זווית ראיה.

תצלום מתוך הספר ברווז ארנב!

גם ספר זה, כקודמו, נבחר בעבר לספריית פיג'מה ואפשר למצוא פעילויות סביבו באתר.

 

 

 


כריכת הספר מרק גזר
מרק גזר.

ג'ון סיגל. מאנגלית: נעמי בן-גור.

הקיבוץ המאוחד, 2013. 

מגיל 4.

באביב, תכנן הארנב את הגן שלו. הוא הזמין זרעים של גזר וחלם על המאכל האהוב עליו – מרק גזר. ארנב השקיע עבודה ומאמץ – חרש, זרע, השקה, ניכש וחיכה. בבוא העת לשלוף את פרי עמלו ולהגשים את חלומו, התברר לו לדאבונו – שבחלקה אין שום גזר. הוא פנה אל ידידיו בעלי החיים בשאלה האם מישהו ראה את הגזרים שלו, אך כל בעל חיים התחמק מתשובה. אולם מרחוק, מאחורי העצים, נראה בעל החיים כשהוא מוביל מריצה עם גזר, אליה קשורים בלונים – מה שמסמן לנו על "סחיבה" לצורך מסיבה. בתמונה האחרונה – הפתעה. ארנב מגיע לביתו מאוכזב אך מוצא על השולחן  קעריות של מרק גזר ומסביב עומדים וצוהלים חבריו.

תצלום דף מתוך הספר מרק גזר

ילדים אוהבים הפתעות, הן כאלה שהם שותפים בארגונן והן כאלה שמארגנים עבורם. הסיפור הכפול – טקסט ואיורים שבו רואה הנמען את מה שהגיבור אינו יודע, מגביר את ריגושו בכך שמאפשר לו להיות שותף לסודם של בעלי החיים המכינים את ההפתעה לארנב. כמו כן, על פי התיאוריה הפסיכולוגית של ההומור, העובדה שהנמען הצעיר יודע מה שהדמות בסיפור אינה יודעת, מחזקת את הדימוי העצמי שלו. הסוף הטוב ומחמם הלב, תרתי משמע, שבו האכזבה הפכה לחדווה, משמח את הנמען הצעיר ומעניק לו בטחון.

הסיפור מזמן מגוון של פעילויות: מה אפשר לעשות מגזר – סלט, עוגה, מרק ועוד; סוגים שונים של גזר, צורות שונות של חיתוך גזר; אפשר לחפש מידע על גזר – סוג הירק (שורש), עונת גידול וכו'.

הספר יכול להשתלב גם במגמה של מזון בריאות – ישנם הרבה ספרים על עוגת הפתעה וכאן יש לנו הפתעה רבתי של מרק גזר. 


כריכת הספר האריה והעכבר
האריה והעכבר.

ג'רי פינקני. כנרת, 2010.

מגיל 5. 

המאייר מספר בתמונות מרהיבות, ללא מילים, את המשל הידוע של אזופוס האריה והעכבר, הנדפס בקצרה בסוף הספר. באופן חריג, אפילו עטיפת הניר של הספר (ג'קט) משני צדדיה, היא ללא מילים ולא מופיעים עליה שם הספר ויוצרו (אלה מופיעים על השידרה).

תצלום מתוך הספר האריה והעכברתצלום נוסף מתוך הספר האריה והעכבר

הספר מתרחש בסואנה באפריקה, המאוכלסת בבעלי חיים, ומציג בין השאר את פלישתו של האדם המפר את שלוות הטבע בדמות הציידים – ללא פנים – המגיעים ברכב שטח ומתקינים את המלכודת. 

אפשר להציע לילדים לכתוב טקסט קצר לכל תמונה. לחילופין אפשר לקחת משל כלשהו ולצייר מתוכו תמונה או את כולו.