דנה אבירם

הסופרת דנה אבירם מספרת על כתיבתה

הסופרת דנה אבירם

 

 

 

 

 

 

 

 

דנה אבירם, ילידת שנת 1971, היא סופרת ילדים ונוער ואמא לשלושה ילדים.

עד היום יצאו לאור חמישה ספרים שכתבה: הסוד של גיל יצא לאור בהוצאת הקיבוץ המאוחד, טורף ברשת, מתחברים – זהירות רסיסים, פייסבוקס, וכוכב ברשת, שיצאו לאור בהוצאת אגם.

כריכת הספר מתחברים כריכת הספר כוכב ברשת

 

 

 

 

 

 

 

 

ספרי על הקשר שלך לספרות ילדים. מתי הוא התחיל ומהן היצירות שהשפיעו עליך במיוחד

נולדתי בחיפה, וגדלתי בשכונת אחוזה. שכונה שקטה ונעימה מאוד. כילדה התקשיתי בלימודים, וחיפשתי מפלט. מקום לעוף אליו, לברוח בזמן שעות הלימודים הארוכות. את המפלט מצאתי בעולם הספרים. אהבתי במיוחד לקרוא ספרי התבגרות כמו: אבא ארך רגליים שכתבה ג'ין ובסטר, סדרת האסופית שכתבה לוסי מוד מונטגומרי, וכמובן, איך אפשר בלי נשים קטנות שכתבה לואיזה מיי אלקוט, והגברת עם הקמליות שכתב אלכסנדר דימא הבן, אותו קראתי פעמים אין ספור.

היצירה שהשפיעה עלי יותר מכל הייתה הרומן אל עצמי שכתבה גלילה רון-פדר-עמית. הספר שסיפר על ציון כהן שהוצא מביתו בבית שאן ועבר לגור במרומי הכרמל בבית משפחת אומנה, הסעיר את מנוחתי. ברחוב בו גרתי היה "המוסד", כך כינינו את פנימיית "אחוזת ילדים" הנמצאת עד היום ברחוב פרויד. עד לקריאת הספר אל עצמי הילדים שלמדו וגרו שם היו שקופים בעיני. חלפתי על פניהם ברחוב בלי להבחין בהם באמת. אך הסיפור של ציון כהן שינה את תפיסתי. פתאום גיבורי ספרות היו ילדים אמיתיים שגרים סביבי, ולא רק דמויות רחוקות שמתגוררות בבתי יתומים מנוכרים. פתאום כל ילד הפך בדמיוני להיות עולם שלם ומרתק. הבנתי שספרות היא לא דבר מרוחק אלא נמצא כאן, אצל כל אחד מאתנו. כל אחד מאתנו הוא סיפור בפני עצמו.

מהו הרקע לכתיבת הרומן הראשון שלך לילדים?

אמנם כילדה הייתי עסוקה בעולם הפנטזיה והסיפורים, אך כבוגרת המשכתי במסלול הצפוי. למדתי עבודה סוציאלית ועם סיום הלימודים עבדתי עם ילדים ונוער בסיכון במסגרות רבות. החיבור לעולם הילדות והנערות המשיך להיות משמעותי עבורי, ובכל זאת לא חשבתי להפוך לסופרת.

בשנת 2005 התחלתי לעבוד כעובדת סוציאלית בבית הסוהר "מעשיהו". "מעשיהו" הוא  בית סוהר לגברים. עבדתי באגף 13,  אגף כללי בו טיפלתי בעבריינים שביצעו את כל קשת העברות האפשריות. במסגרת אחד מטיפולי פגשתי בגבר שהורשע בעבירת "פגע וברח" ותיאר את ההתמודדות הקשה של בתו עם מעצרו וכניסתו למאסר. באותו יום חזרתי הביתה והתחלתי לכתוב ספר על ילדה שאביה נכנס למאסר. הספר, בית הכלא של ליאור, לא ראה אור. אבל עולם הכתיבה לילדים ולנוער נפתח בפני בבת אחת. במהלך השנים הבאות לא יכולתי להפסיק לכתוב. כאילו גיליתי עולם קסום שלא ידעתי שקיים בי. הספר הסוד של גיל, שעוסק בסיפורה של ילדה המתמודדת עם לקות למידה אותה היא מסתירה, ראה אור שנה לאחר מכאן. התהליך המדהים של הכתיבה, העריכה, והמפגש עם הילדים שקראו את הספר, הפעים אותי. גיליתי את שפת הכתיבה, ועד כמה הספר הוא כלי משמעותי שדרכו אפשר להגיע אל לבבות הילדים ולשנות עמדות, תפיסות, ולגעת בעולמות חבויים.

טורף ברשת הוא רומן שנוגע בסוגיה חשובה אך מושתקת: פדופיליה ברשת. מהו הרקע לכתיבתו?

כריכת הספר טורף ברשת

 

 

לאחר פרסום הספר הסוד של גיל עברתי לעבוד באגף לעברייני מין בבית הסוהר. באחד מהטיפולים פגשתי גבר שפגע בקטינים אותם הכיר דרך הרשת. הספר טורף ברשת מספר את סיפורה של ניצן, ילדה בכיתה ה' המכירה דרך הרשת חבר שמכנה את עצמו "אודי חמודי", והוא פדופיל שמפתה קטינים דרך הרשת, הוא תולדה של אותו מפגש.

הספר הפך לאהוב מאוד בקרב הילדים. למרות הנושא הקשה, ניכר שהספר נגע בעולמם.

 

 

הרשת מעסיקה אותך מאוד ככותבת. טורף ברשת, פייסבוקס וכוכב ברשת מדגימים את הפיתויים שטמונים ברשת, את הסכנות שגלומות ברשת, וניכר שהם מחוברים (תרתי משמע) לקיום המקביל של הילדים בימינו, קיום ברשת.

אכן כן. פייסבוקס עוסק בפגיעות החברתיות ברשת – בבריונות ברשת. גם בספר זה הילדים אהבו את הדמויות, התחברו לסיפור, והזדהו עם גיבורת הספר. גם לי היה קשר עמוק עם הדמויות שהפכו להיות חלק מחיי היום יום שלי, והספר כוכב ברשת שמספר על מלך הכיתה שרוצה להתפרסם דרך הרשת, נכתב זמן קצר לאחר מכאן וסגר את טרילוגיית סדרת "גולשים".

בספרך מתחברים – זהירות רסיסים, את נוגעת בסוגיות פוליטיות מורכבות העולות בזמן מלחמת לבנון השנייה

הספר מתחברים – זהירות רסיסים, המספר על חבורת ילדים המתגבשת במקלט בחיפה במהלך מלחמת לבנון השנייה, מדבר על סטריאוטיפים בהם מחזיק גיבור הספר באשר לילדים שונים ממנו הגרים בשכנות אליו, הנשברים במהלך המלחמה. מרגע שהסטריאוטיפים נשברים מושגת קרבה בין הילדים, חברות אמיצה ואף התאהבות בין הגיבור לבין ילדה, שמרגע שהוא התוודע אליה באמת, הוא יכול היה לעמוד על יופייה.

מה מהווה עבורך הכתיבה? האם יש לך מטרות מסוימות כשאת כותבת סיפור לילדים?

מבחינתי, להיות סופרת ילדים ונוער זו שליחות. דרך בלתי אמצעית לגעת, לטלטל, להרגיש. זאת גם הדרך שלי להיות בקשר עם עצמי. חוויות ילדות שעברתי, קשיים, התמודדויות, חברויות. הדרך שלי להיזכר ברגעים קטנים שנמחקו להם לאורך הדרך.

אני עדיין מופתעת מהקסם שמתרחש במהלך כתיבת סיפור שמתחיל מנקודה מסוימת והולך לו למקומות אחרים ובלתי ידועים. בדרך נולדות סיטואציות מרגשות, דמויות בלתי צפויות, וסיפורים שעולים לגמרי מעצמם.

כמובן שהדבר המשמעותי ביותר זה היכולת של סיפור לגעת בקוראים הצעירים. הרבה פעמים נדמה שההבנה שלהם עמוקה אפילו יותר ממה שהתכוונתי. אני פוגשת קוראים שמספרים לי איך הם הרגישו במהלך הקריאה, מה הם חושבים על הדמויות; והתחושה שלהם לאור הקריאה שהם לא לבד, ושיש ילדים נוספים שמתמודדים עם בעיות ומורכבויות דומות, גם אם הם "רק" דמויות בסיפורים. לדבר הזה קוראים – קסם, לדבר הזה קוראים – ספר.

אפשר למצוא מידע נוסף באתר של דנה: www.dana-aviram.co.il