ספרים חדשים – ינואר פברואר 2015

סקירה מאת ד"ר שי רודין

תצלום של עמוד מתוך הספר שתי צפרדעים

לאן כנרת ממהרת?

כתב: נתי בית.
איורים: יערה עשת.
ספריית פועלים. 31 עמ', מנוקד.
מגיל: 3

סיפור מרהיב ומיוחד על ילדה בשם כנרת, שאמה ציירת. הסיפור הופך את המשוואה השגורה לפיה הילד הוא המאזין לסיפור, בעוד המבוגר הוא מספרו, ולמעשה, מדגים כיצד כנרת מספרת לאמה סיפור, ובהתאם לסיפורה של הילדה, האם מציירת. כנרת-הילדה יוצאת להרפתקה להצלת הכנרת המתייבשת, במסגרתה היא נוסעת בכלי רכב שונים – מכונית, סירה רכבל ומטוס, משוחחת עם הכנרת, השמש, פלג-הנחל, והרוח, וכך מסייעת בהורדת גשם ובמילויה של הכנרת המתייבשת. יצירה מורכבת זו פועלת בכמה רבדים שונים: היא מלמדת את הנמען-הילד את תהליך יצירת התנאים להורדת גשם, אולם במקביל, ממחישה לקוראים כי "גם גרגר קטן יכול": ילד יכול לצאת למסעות, להתגבר על פחדיו, ולסייע לזקוקים לו. במקרה זה, הבחירה בילדה שיוצאת למסע לבדה ומצליחה להציל את הכנרת, מאותת לנמענות-הילדות על יכולתן להוות חלק מן המרחב הציבורי ולעסוק בפעילויות ששמורות (נהיגה, טיסה, הצלה), לפי הסטריאוטיפ השוביניסטי, לבנים. הסיפור כתוב כשיר מחורז, ואין ספק כי לאחר כמה קריאות, הקוראים הצעירים יזמרו חלק ניכר מבתיו בעל פה.

כריכת הספר לאן עפים הסבאים

לאן עפים הסבאים?

כתבה: דניאלה כרמי.
איורים:
הִלה חבקין.
הוצאת הקיבוץ המאוחד. מנוקד, 23 עמ'.
מגיל: 5

תיווך מושג המוות לילדים הוא מלאכה מורכבת, ומעטות היצירות העוסקות בנושא ומופנות לגיל הרך. ראויה לציון מיוחד היא היצירה לאן עפים הסבאים? מאת דניאלה כרמי, סופרת שמצטיינת בהנהרתן של סיטואציות קשות ומורכבות לילדים ולנוער, ובתיאורים עדינים החושפים את מעמקי הנפש הילדית. הסיפור עוקב אחר מערכת היחסים של הילדה-ליאורה עם סבה, ויוצר הקבלה מקורית בין הסב ל"סבאים" של הסביונים. מערכת היחסים בין הסב לליאורה מתוארת על רקע פעילותיהם המשותפות – משחקיהם, טיוליהם, והמפנה מתרחש כאשר הסב לוקה במחלה. מחלת הסב, שכבר אינו שותף פעיל למשחקיה, אלא מביט בה ממיטתו, מעוררת בליאורה פחדים, המיתרגמים לחלום מבעית. לאחר הקיץ בו הסב היה חולה, הוא מחלים מעט, ובחורף השניים חוזרים לטייל, אולם הסב נעזר במקל, ואינו מסוגל לקפץ בשלולית כפי שתואר בראשית היצירה. ליאורה שואלת את סבה: "אם יום אחד תעוף, לאן תרצה לעוף?", והסב עונה, שהוא ירצה לעוף לערוגה בגן הילדים שלה ולנבוט שם, "ואם את יכולה", הוא מוסיף, "תבואי להשקות אותי, אבל לא בצינור, כי אז זה יהיה יותר מדי שפריצי בשבילי. תשקי אותי במשפך". הטקסט אינו נדרש באופן ישיר למותו של הסב, אולם האיור המסכם מציג אותו עף על פני שדות הסביונים ויש בו כדי לרמוז על מות הסב.

 סיפור חשוב, המכין את הילדים למותו של אדם אהוב, ומעגן את המוות במושגים של צמיחה וזיכרון. הסב מכין את הנכדה למלאכת הזיכרון שתחליף את נוכחותו הפיזית, ותנכיח אותו בתודעתה. ממושג מאיים ומבהיל הופך המוות לגלגול אחר של האדם, אשר עף בדומה ל"סבאים של הסביונים" וממשיך להיות חלק מהעולם, לאחר שחווה מטמורפוזה. בקשתו של הסב לעוף אל הערוגה, מרחיקה את המת מבית הקברות ומעגנת אותו במקומות אהובים, שלו ושל נכדתו. כמו כן המוות אינו מוחק את קיומו של הסב מתודעתה של הנכדה, או מעולמה הרגשי, למרות שהוא מזמן פרידה כואבת. ספרות במיטבה.

כריכת הספר תפוחי העלומים

תפוחֵי העלומים

ערכה ותרגמה: מרים ילן-שטקליס.
צייר: נחום גוטמן. עם עובד
מנוקד, 131 עמודים.
מגיל: 5

קובץ המשלים והמעשיות הרוסיים שבחרה ותרגמה מרים ילן-שטקליס, אשר נעדר שנים רבות ממדפי הספרים, מוחזר כעת למדפי ספרי הילדים בצירוף ציוריו של נחום גוטמן, אירוע ספרותי משמח מכמה בחינות: ראשית, קריאת המשלים בנוסחם זה מזמנת לילדים התוודעות למשלבים לשוניים גבוהים הנעדרים משפת היום יום, ומכאן שלפנינו הזדמנות פז להעשרה שפתית הן בהיבט התחבירי והן בהיבט הלשוני. בפתח הקובץ, מבקשת ילן שטקליס להלל את ז'אנר האגדה (וכאן יש לציין שהמונח "אגדה" בהתייחס ליצירות שבקובץ אינו מדויק שכן הקובץ מכיל משלים ומעשיות עם) בכותבה: "יושבה אגדה על כסת פלומה, מרכבתה לשלושה ולשלושים דהרנים רתומה". בהמשכו, מובאים משלים רבים ומזמנים הכרות עמוקה עם הז'אנר רב הרבדים. יש הרואים במשל ז'אנר דידקטי המצטיין בדיני "עשה" ו"אל תעשה". עם זאת, תרגומיה ובחירותיה החשובות של ילן-שטקליס מביאים את המשל ללא מוסר ההשכל הנלווה, ובכך מאצילים על הנמענים הילדים את תפקיד גיבוש המשמעות למשל וחילוץ שדריו. כמו כן הסיגורים שאינם חד-משמעיים, ולדוגמה השועל הערמומי במשל "השועל והקיסם" אמנם נענש על ידי הכלב, אולם הסיום ההומוריסטי, "אין דבר, בעוד שנה תצמח לו פרווה חדשה" מזמנים חשיבה על גורלו של ה"רע" בסיפור. האמנם הוא ילמד את לקחו? האם ישתנה? שכן בנוסח זה, השועל שרימה אנשים רבים והצליח לזכות ברכוש שכלל אינו שייך לו בסך הכל רומה פעם אחת, ועולה השאלה, האם מפלה זו מספיקה על מנת לשנות את אופיו ואת דרכיו הנלוזות. מכאן, כי בקובץ ניתן להתוודע למורכבותו של ז'אנר המשל, כז'אנר המכיל שדרים קיומיים ולאו דווקא מקדם מסרים פשטניים. המשלים בקובץ מזמנים שיח ערכי ומוסרי עם הילדים על אודות תכונות הפרט והסובבים אותו לצד התמודדות עם אירועים מורכבים וקבלת החלטות מיטביות. המשל "שתי צפרדעים" שיובא לעיל, מדגים כיצד סיפור יכול לעודד ילדים לאתר את הכוח הגלום בהם, להתעקש, לא להיכנע, ולהיאבק:
תצלום של עמוד מתוך הספר שתי צפרדעיםתצלום שני של עמוד מתוך הספר שתי צפרדעים

כריכת הספר החברה שלי ליה

החברה שלי ליה.

כתבה: אילנה לאור.
איורים: 
הִלה חבקין.
הוצאת גוונים. מנוקד, 19 עמ'.
מגיל: 5

הספר מגולל את מערכת היחסים של סבתא עם נכדתה ליה, מיום היוולדה של ליה ועד הפיכתה לילדת גן ולאחות גדולה לעילי. זהו אינו סיפור על אהבה ממבט ראשון, כי אם על מערכת יחסים הנבנית בהדרגה. עם הולדתה של ליה, חשה סבתא, שנולדה לה חברה טובה. עם זאת, ליה מבקשת להיות עם אמה ואינה ששה לבלות עם סבתה. גם בהמשך, כשסבתא מזמינה את ליה שגדלה מעט לביתה, ליה אינה רוצה להישאר בביתה ובוכה "לא רוצה את הסבתא הזאת" (עמ' 9). גם כאשר סבתה של ליה אוספת אותה מהתינוקון, ליה בוכה, ועל כן היא מחליטה "לעשות פה שביתה". סבתה של ליה מחליטה להפסיק ולהשתדל לזכות בחיבתה של ליה, ובהדרגה, משום שסבתא אינה נוטשת אלא מבינה שליה זקוקה לזמן על מנת להכירה, מתחזק הקשר ביניהן. סבתא קוראת לה ליאונת, וליה קוראת לסבתא אילונת. ומי שכעת לא מקבל אותן במאור פנים, זהו עילי, האח הקטן, שכעת מוחה "רוצה את אמא, רוצה את אבא…" ) עמ' 15) ואילו ליה, הופכת לאחות גדולה, מחנכת ומכילה, מחבקת את אחיה ומרגיעה אותו. בסיום הסיפור נמסר, כי ביום הולדתה של סבתא, ליה אומרת לאמה, שסבתא היא חברתה הטובה ביותר.

 הסיפור מציג את הקשר בין סבתא לנכדתה כקשר הדרגתי, קשר שיש בו מימד פוגע עבור הסבתא, שכן הנכדה מעדיפה את הוריה ואיננה הנכדה שהסבתא דמיינה, אולם יש בו גם מימד מעשיר ומשמח, כיוון שליה, כאדם אינדיבידואל בעל תחומי עניין ועולם רגשי מפותח, לומדת לאהוב את סבתה, ולנצור את חברתה, בתנאיה שלה. איוריה העדינים של הִלה חבקין, עוקבים אחרי גדילתה של ליה והפיכתה מתינוקת לילדה, והסיפור הכתוב כפרקים-שיריים ובשפה נהירה, מסייעים לנמענים בקליטת השדרים המורכבים. הסבים והסבתות לומדים שילד אינו בובת משחק, ויש לו רצונות ורגשות משלו, ואילו הילדים לומדים להעריך את התעקשותה של סבתא למרות הרתיעה הראשונית של ליה, את נאמנותה ואת אהבתה הגדולה.

כריכת הספר פוליאנה

פוליאנה.

כתבה: אלינור ה' פורטר.
תרגום: יעל אכמון.
הוצאת זמורה ביתן. לא מנוקד, 240 עמ'.
מגיל: 8

תרגום חדש לרומן הקלאסי האהוב, שפורסם לראשונה בשנת 1913. פוליאנה היתומה מגיעה לבית דודתה הנוקשה, פולי, ומלמדת את דודתה ואת בני העיירה כולה שיעור בשמחת חיים  ובראיית חצי הכוס המלאה. היא נוהגת לשחק ב"משחק השמחה", ולראות בכל מצב קשה את הפן החיובי, וכך בהדרגה, מלמדת את הסובבים אותה להסתכל אחרת על חייהם. פוליאנה שמתגוררת בתחילה בעליית הגג על מנת שלא תפריע לדודתה, מצליחה להתחבב עליה וזוכה בחדר כפול – זה הפיזי בבית הדודה וזה הנפשי בחדרי לבה. המפנה הטרגי מופיע כאשר רכב דורס את פוליאנה ומותיר אותה נכה. בהיבט זה מדובר ברומן חלוצי, שכן נכוּת אינה תמה שהופיעה (או מופיעה) בדרך כלל בספרות הילדים והנוער, ואילו כאן, פוליאנה מאבדת את היכולת ללכת לאחר התאונה ונאלצת להתמודד מחדש עם האתגר לשמוח גם כאשר ניצב בפניה קושי של ממש. ניתן למצוא זיקה בין פוליאנה לאן שרלי, גיבורת האסופית ללוסי מוד מונטגומרי (1908), אולם למרות ששתי הגיבורות בעלות נמשים וסוחפות את סביבתן, פוליאנה נעדרת את המורכבות התודעתית של אן שרלי, ואין אנו צופים בהתבגרותה, אלא בכמה חודשים בודדים בחייה. מכאן כי פוליאנה מתאים לקוראים (ולקוראות) בני גילאים צעירים יותר, כרומן ראשית קריאה. מפעל התרגום החדש ראוי להערכה, שכן התרגום מצוין ומחזיר רומן קלאסי חשוב לתודעה ולשיח.

כריכת הספר ירח שבור

ירח שבור.

כתבה: סאלי גרדנר.
תרגום: יעל אכמון.
הוצאת כנרת. לא מנוקד, 228 עמ'.
מגיל: 13

הרומן האלגורי המתוחכם, ירח שבור, נכתב על ידי הסופרת והמאיירת הבריטית סאלי גרדנר, שאובחנה בגיל 12 כדיסלקטית, ומאז משמשת דוברת בולטת של הנושא. גיבור הרומן, סטנדיש טרדוול, הוא נער דיסלקט בן 15 שהלקות השפתית גורמת לו להיות קורבן של בריונות כפולה – הוא מושפל הן על ידי הנערים בכתתו, והן על ידי מחנך הכתה, מר גאנל. "אתם מבינים", מציין סטנדיש, "אני לא יודע לאיית את השם של עצמי" (עמ' 9). ככל שהעלילה מתקדמת, נחשפת המציאות הפוליטית והחברתית בה חי סטנדיש, המתגורר עם סבו במדינה פשיסטית, באזור המכונה "אזור שבע", וחי חיי דוחק ועוני וחווה מלחמת קיום פיזית ונפשית. בניגוד למשתפי הפעולה עם הממשל האלים, סטנדיש וסבו מהווים אופוזיציה ערכית והומאנית, ולכן סובל סטנדיש מהכאות ומהשפלות חוזרות ונשנות מידיהם של נערי בית הספר, ממר גאנל ואף מנציגי ממשל שונים. המפנה מתחולל כאשר סטנדיש מתוודע להקטור, הנער שעובר לגור בבית השכן, והופך למגנו. הקטור מאפיין את סטנדיש באומרו: "יש אנשים שהולכים עם הזרם, וישנו אתה, סטנדיש, רוח קלה בפארק הדמיון" (עמ' 9). אפיון זה הנמסר בפתיח, מתממש לכל אורך הרומן, שכן דווקא הנער הדחוי הנזקק להגנה, הופך להיות זה שמבקש למרוד בממשל הפשיסטי, זה שאמנם אינו יודע לאיית את שמו, אולם יודע להיאבק על שמו ועל ערכיו, כמו גם לתאר את חייו בשפה עשירה ומלאת רגש. הרומן נחלק לשני חלקים עיקריים: חלק ראשון שעיקרו ההתנהלויות הבית-ספריות, וחלק שני, העוקב אחר ניסיונו של סטנדיש לנפץ את בועות התרמית של הממשל. הקורא הישראלי יזהה בקלות את התיאורים האלגוריים הפוליטיים ככאלו המשרטטים שלטון מקביל לשלטון הנאצי בגרמניה ובמדינות הכבושות על ידי הרייך השלישי, ואת ההתבהמות המאפיינת אזרחים החיים תחת שלטון דיקטטורי. התבהמות זו מוצגת בעיקר סביב הפריזמה הבית ספרית, ושיאה, רצח תלמיד על ידי מחנכו. סטנדיש מסרב להפוך לחלק מהווית האימה והאלימות, שומר על צלם אנוש, ויוצא להציל את חברו האחד והיחיד.

מעבר לסיפור בעל עלילה מרתקת, יש לציין, כי הרומן כתוב כרומן אימפרסיוניסטי, הוא מכיל עירוב זמנים, עלילה שאינה מהודקת ומצריכה קריאה קשובה וחוזרת, וכן פערי מידע שונים שהקורא נדרש להדביקם, כולל באשר לטיב הקשר בין סטנדיש והקטור (חברות או שמא קשר אינטימי). רומן מרשים פואטית ותמטית, שהפרסים הבינלאומיים שקיבל (פרס קוסטה 2012 ומדליית קרנגי 2013) מוצדקים בהחלט.

כריכת הספר היינו שקרנים

היינו שקרנים.

כתבה: א' לוקהארט.
תרגום: שרון פרמינגר.
הוצאת ידיעות אחרונות. לא מנוקד, 284 עמ'.
מגיל: 13

חמשת הפרקים המרכיבים את הרומן הסוחף היינו שקרנים בנויים במודע כטרגדיה יוונית מודרנית. קיידנס סינקלייר גיבורת הרומן, מספרת את סיפורה סביב שתי נקודות זמן. הקיץ בו מלאו לה 15, ושנתיים לאחר מכן, בקיץ בו מלאו לה 17. למראית עין מגולל הרומן "צרות של עשירים": קיידנס היא נערה בת עשירים, בבעלות משפחתה אי פרטי בו המשפחה המורחבת נוהגת להיפגש מדי קיץ, ובניגוד לקשר העמוק הנרקם בין בני הדודים, קיידנס מדווחת על הריבים בין שתי דודותיה לבין אמה – ריבים הנוגעים לחלוקת הרכוש לאחר מות הוריהן. בתקופה המתוארת מתמודדת קיידנס עם עזיבת אביה וניתוק הקשר עמו, הידרדרותה של אמה המתמכרת לטיפה המרה, השיטיון של סבה ומות סבתה, אהבתה הראשונה לגאט, הנער ה"אחר" שמבלה עמם את הקיצים, וכן עם מצב נפשי ורפואי רעוע במשפחה בה הצגת חזות "מושלמת" היא האפשרות היחידה הניתנת לחבריה. ביחס לגיבור הטראגי, מציינת חוקרת הטרגדיה דורותיאה קרוק בספרה יסודות הטרגדיה (1972: 57), כי מעמדם החברתי של הגיבורים הטראגיים בדרמה העתיקה הוא רם, הם תמיד אצילים על פי מוצאם וייחוסם, בין אם מדובר במלכים, מלכות ונסיכים, ובין אם מדובר בבני מעמד האצולה. משמעותו הדרמטית של נתון זה כפולה: הגדוּלה החברתית מהווה סמל חיצוני ברור למעלות רוחו ולבו הפנימיות של הגיבור, ונוסף על כך, היא מוסיפה לגיבור הטראגי את מימד האחריות החברתית והמדינית וכך עושה אותו נציג שלם ורב-תוקף יותר של האנושות נטולת האחריות והכפופה לאחרים. גיבורים טראגיים נהנים מכל היתרונות שלא ניתנו לאדם הפשוט: שלטון וזכויות יתר, חירות ממחסור חומרי, הכישרונות וההליכות הנאות שהם פרי החינוך האצילי ומכאן, כי האושר העמוק והמלא ביותר נמצא, אפוא, בהישג ידם.

בדומה לגיבור הטראגי מנסה קיידנס, שבורכה ביתרונות שלעיל וחשה סבל עמוק, להבין מה גרם לשינוי החד במצבה בין שני קיצים אלו ומדוע בתקופת ההווה הסיפורי היא מציינת – "פיתחתי סיבולת לסבל" כאמצעי אפיון מרכזי של עצמה. החתירה לידע מובילה את קיידנס לפתרון התעלומה, אולם הפתרון אינו גורר גאולה, אלא בדומה לטרגדיה, לידיעה הטבולה בסבל שעתיד ללוותה ובמחיר שתיאלץ לשלם.

הרומן נקרא בנשימה עצורה שכן סגנון הכתיבה של לוקהארט (שם העט של הסופרת אמילי ג'נקינס), קולח, מותח ועם זאת עמוק, פיוטי וביקורתי. באמצעות גיבורה מורמת מעם – יורשת אצילה, גבוהה, יפה וחכמה, מצליחה לוקהארט להעביר לקרוא לא רק סאגה משפחתית רוויה דרמות, כי אם שורה של שדרים פוליטיים ומוסריים ההופכים את הרומן ליצירת מופת. זהו שילוב נדיר בין אפיונו של קול-מספר אישי המדווח באופן רטרוספקטיבי על חייו בנקודת שבר מכרעת, לבין תמות אוניברסליות נלוות דוגמת הגזענות בארצות הברית של עידן אובמה, פערי המעמדות, השפעתו של הממון על האדם, וה"חטא הקדום" האמריקאי – הרג ונישול הילידים תושבי היבשת. אלו מהווים את תשתית הרומן המטלטל, שמהדהד בקורא זמן רב לאחר סיום הקריאה בו.