נעמי שמואל

הסופרת נעמי שמואל מספרת על כתיבתה

הסופרת נעמי שמואל

 

 

 

 

 

 

מדוע התחלת לכתוב לילדים?

את הספר הראשון אבא חום כתבתי עבור הבן שלי דניאל, כשהיה בגן, כדי לעזור לו להתמודד עם תגובות הילדים לצבע העור שלו. הציורים הפשוטים שלי והטקסטים הקצרים שימשו את הגננת לעשות פעילות משמעותית בגן סביב הנושא "שונה ושווה", ובעקבותיהן חל שינוי ביחס הילדים כלפי דניאל. אחרי שהספר פורסם והגיעו לארץ עולים נוספים מאתיופיה, חשבתי שחשוב שיהיו עוד ספרים אתם יוכלו להזדהות ילדי העולים, ודרכם יוכלו שאר הילדים להכיר טוב יותר את היופי שבתרבות האתיופית. כנראה שתמיד כתבתי קצת עבור הילדים שלי, כי גילאי קהל היעד של הספרים גדלו עם גילם של ילדי. 

אילו נושאים מעסיקים אותך במיוחד כסופרת?

הנושאים שמעסיקים אותי במיוחד הם המפגש הבין-תרבותי, שייכות, זהות, ומניעת דעות קדומות, גזענות וסטריאוטיפים. הנושאים לספרים נולדים מתוך המציאות המורכבת שלנו; אנחנו מדינה קטנה ומיוחדת שמורכבת מהמון שונויות, ואם לא נלמד לקבל ולכבד אחד את השני לאף אחד לא יהיה טוב פה.

בנוסף מעסיק אותי הקשר בין אנשים בתוך המשפחה, במיוחד בין הורים לילדים. כשמשפחה עולה לארץ, לא משנה מאיזו מדינה, ראשית הילדים לומדים עברית, רוכשים חברים חדשים ומאמצים את התרבות המקומית. להורים בדרך כלל לוקח הרבה יותר זמן לרכוש את השפה, להתחבר עם אנשים חדשים, ולאמץ מנהגים מקומיים. מתוך כך נוצר פער בין ההורים לילדים שלפעמים קשה לגשר עליו, ועל כך כתבתי בספרים עץ החיים ובנו של צייד האריות.

כריכות ספרים של נעמי שמואל

האם לדעתך כתיבה על נושאים אלו יכולה לחולל שינוי?

אני מאמינה שכן, מפני שההתנהגות של אנשים נובעת מתוך פרשנות המציאות וכן לאור הרגשות שנלווים לפרשנות הזאת. ילדים פתוחים במיוחד להקשבה והבנה אחרת של הדברים, ודרך הספרים הם נחשפים לא רק ללגיטימיות של השונוּת אלא גם ליופי שבגיוון וליכולת להכיל אותה ולקבלה כמעשירה את החברה שלנו. סיפור יכול להשפיע בכמה רבדים: ברמה האישית וברמה הקבוצתית, אם יש מורה או גננת שעושה שימוש מושכל בספר כדי לעורר דיון בכיתה ולהוביל לשיח מפרה. לשמחתי יש הרבה בתי ספר בהם המורים והמורות עושים עבודה ערכית מעמיקה עם הספרים שלי.  

מה הן התגובות שאת מקבלת מקוראים צעירים?

בעידן המודרני של מסכים, טלוויזיה, פלאפונים ומחשבים, תמיד מפתיע אותי להגיע לבית ספר ולגלות שהילדים באמת קראו והתרגשו מהספרים שלי. בדרך כלל התגובות מאוד נלהבות, יש הזדהות עמוקה עם הדמויות מהספרים, במיוחד עם מסקרם מהספר ילדת הקשת בענן. אולי הרבה ילדים חוו בעצמם מעברים, גם אם זה באותה ארץ או באותה עיר, הם יודעים מה זה להיות חדש בכיתה ואפילו לחוות דחייה חברתית. לילדים יש חוש צדק מאוד מפותח, והם מזדהים בקלות עם המסרים שיש בספרים שלי. היה בית ספר בנתניה שבו ילד ממוצא אתיופי בכיתה ד' ניגש למורה בהפסקה, אחרי המפגש איתי, ואמר לה: "אני מאוד גאה בבית ספר שלי". כשהמורה שאלה אותו למה הוא אמר: "כי אצלנו בבית ספר לא מפחדים לדבר על צבע".

מדוע בחרת להתייחס לשואה באופן אלגורי בסיפור "אל תספרו לילדים"?

את הסיפור "אל תספרו לילדים" כתבתי בעקבות מקרה שבו ניאו-נאצים הציתו בניין דירות בגרמניה ב-1993 וחמישה מהגרים תורכים מתו, ביניהם ילדים בני ארבע, תשע ו-12. אמא שלי היתה ניצולת שואה, והסיפור הזה ממש זיעזע אותי. באותו לילה חלמתי את הרעיון לספר. זה נושא כל כך קשה וכל כך בלתי נתפס שהדרך היחידה שהיתה לי להעלות אותו בפני ילדים היא הדרך האלגורית. הופתעתי לטובה לגלות שיש היום מחנכים שמשתמשים בספר כדי ללמד באמצעותו נושאים אלו.

מה מיוחד בספר אני אדם?

הספר אני אדם מספר אודות נער בשם אדם שנולד באנגליה ומגלה להפתעתו בגיל 14 שהוא בעצם יהודי. במהלך הספר הוא מנסה להבין את משמעות התגלית הזאת על חייו, בעזרת חברו הטוב אנבסה, נער ממוצא אתיופי שמשפחתו עברה מישראל לאנגליה כדי לאפשר לאביו ללמוד שם רפואה. אדם חווה את עוצמות גיל ההתבגרות ושאלותיו; למה אני פה בכלל ומהי משמעות החיים? כמו הרבה בני נוער הוא מנסה דרכים שונות להתמודד עם מצוקותיו, כולל אלכוהול, עד שהוא מגלה את קסם הריצה למרחקים, שמובילה אותו לתחרות בינלאומית בקמרון ולהרפתקה שתשנה את חייו. המיוחד בספר הוא הבלתי צפוי, והמרקם העשיר של דמויות אותן פוגש אדם בדרך אל הגילוי העצמי.

בקרו באתר של נעמי שמואל: http://www.naomis-books.com/