סקירת ספרים חדשים: ינואר 2016

כריכת הספר קיש קיש קריא

על הספר "קיש קיש קריא" מאת חגית בנזימן

כתבה: סיוון מדר

הספר  "קיש קיש קריא" חובק 23 שירי-סיפור המבוססים על פתגמים ואמרות בעברית ובארמית.

הפתגמים, הניבים, הביטויים ושאר מטבעות הלשון המכונים ה"פנינים בלשוננו" – הם היגדים מילוליים קצרים, המכילים ערכים חינוכיים שמקורם בניסיון האנושי. הפתגמים נכתבו בידי חז"ל, שראו בתורה בסיס לחיים היהודיים, ולכן התאימו את הכללים הכתובים בתורה למציאות החיים הדינמית. "התאמות" אלה באות לידי ביטוי, בין השאר, במשנה ובתלמוד. ואכן, המשנה והתלמוד שימשו מקור מרכזי שממנו נלקחו האמרות ופניני הלשון. הפתגם מוגדר כהיגד קצר המבטא ומפשט רעיון מורכב בתמציתיות. לכן הוא עשוי להיות מבנה ספרותי המתאים להבנתו ולכשירותו של הילד הנמען.

ב"קיש קיש קריא", זוכה הפתגם ל"לבוש" נרטיבי חדש.  הקורא עד לסיפור המכיל דמויות, עלילה והתרחשויות הממוקמים במציאות הילדית. שירי-הסיפור עוסקים בנושאים המתאימים לחיי היום-יום, כמו כיבוד הזולת, נימוסים וכישורי חיים, והם נושאים מסר על אודות היחסים בין אדם ולחברו. דוגמה לכך היא הפתגם "שלח לחמך על פני מים כי ברוב הימים תמצאנו". במרכזו חשיבות הנתינה לזולת, גם כשהתמורה אינה נראית לעין באופן מיידי.  

את הטקסט מלווים איורים המסייעים לילדים בקריאה ובהבנת הכתוב. גודלם של האיורים הוא כגודלו של הטקסט. עובדה זו מדגישה את חשיבותם ותרומתם להבנת הטקסט. האיורים המתחברים לכל סיפור מפיחים רוח חיים בספר.

אמצעי נוסף שתורם לחיבורו של הטקסט עם הנמען הילד הוא החריזה הצמודה. החריזה  מְקִלָּה על הקריאה, וגורמת לילד להמשיך לקרוא שורה אחר שורה, בית אחר בית ושיר אחר שיר. כמו כן, היא מעודדת קריאה שוטפת ודינמית, ומשעשעת הן את הילדים הן את המבוגרים.

שיבוצם של פתגמים מהשפה הארמית, כמו הפתגם "די לחכימא ברמיזא ולשטיא בכורמיזא" (= די לחכם ברמז, ולטיפש – באגרוף), מעניק משב רוח רענן וחדשני לספר. פתגם זה מדגיש את היופי שבחכמת החיים. משמעותו של הפתגם רומזת לחשיבות של קיום אינטליגנציה בסיסית והבנת רמזים. פתגם נוסף – "לא הביישן למד" – הוא פתגם שיוצר הזדהות בקרב ילדים צעירים רבים המתביישים לשאול את ההורים ואת המורים שאלות שונות המסקרנות אותם. גם המשכו של הפתגם "ולא הקפדן מלמד" יכול להעיד על מי הוא המורה הטוב.

לסיכום, הסיפורים השונים מכילים הומור, שנינות ותחכום שמאתגרים את הילדים, ואף יוצרים עניין בקרב מבוגרים. האיורים ההומוריסטיים משלימים את סגנון הכתיבה ותורמים ממד נוסף של הומור לעלילה, תוך שזירתה של השפה הארמית המכילה מילים שאינן מוכרות ויוצרות סקרנות והשתאות בקרב הילדים. למרות השימוש בהומור, כל סיפור מכיל את הקשר בין סיבה לתוצאה, והוא בנוי במבנה של פתיחה, בעיה וסיום. כתוצאה מכך הילד מפנים את סדר ההתרחשויות בסיפור, את הקשר בין סיבה לתוצאה ואת משמעותן של האמרות השונות.

חשוב לציין שהלשון שבה כתובים השירים היא במשלב בינוני, ולכן היא מְקִלָּה את קריאת השיר והבנתו. נוסף על כך,  הפתגמים והאמרות, הכתובים בשפת המקורות, תורמים להגבהת המשלב, ובכך האם משפיעים על התפתחות השפה התקינה, העשרת אוצר המילים והבנת הנקרא של הקורא הצעיר. התוכן הקרוב לעולמו האישי של הילד מחבר אותו למציאות היום-יומית שהילד חווה.

=========================================================================

כריכת הספר אנונימוס בלפי הגדולעל הספר אנונימוס בלפי הגדול,  מאת יוסי בנאי  |  הוצאת עם עובד 2015

כתבה: אור מאיר

"אנונימוס בלפי הגדול" הוא סיפור של מעשייה מודרנית שיצאה לאור לראשונה לפני כ-40 שנה בהוצאת מסדה, וזכה למהדורה חדשה בשנת 2015 בהוצאת עם עובד, מלווה באיוריו המשעשעים ויוצאי הדופן של אביאל בסיל.               

 

אנונימוס בלפי הגדול חי לו בארץ "שם שם". בזכות האיורים הציוריים ותיאוריו של יוסי בנאי, ארץ "שם שם" מזכירה לקוראיה את ירושלים העתיקה. ציורי חומות העיר העתיקה, הצריחים,  ואפילו לבושו של אנונימוס, תורמים לאווירה. למרות שמו, אנונימוס לא היה אנונימי כלל וכלל,  ההפך הוא הנכון: "הרבה סיפורים יפים ומוזרים מספרים עליו". לכינוי "בלפי" זכה בשל כישרונו "לבלף", לספר סיפורים שקריים המנותקים מהמציאות, שבזכותם הוא זכה לתהילה.

       אנונימוס היה איש גדול ממדים, וכגודלו כן הייתה חכמתו וגבורתו שנודעו למרחוק. באחד הימים הגיע המלך "למה" השמיני לארץ "שם שם" כדי למצוא חתן לבתו לילה. לדרישתו, היה על החתן להיות חכם, גדול וגיבור, אבל חשוב מכול – בעל יכולת לספר סיפור שכולו שקר. מאות חתנים הגיעו, אך אף אחד מהם לא עמד בדרישה לספר סיפור שקרי. אנונימוס החליט לנסות את מזלו, וסיפר סיפור ארוך ומופרך שכולו פרטים שאינם מתקבלים על הדעת. סיפורו של אנונימוס היה כה שקרי ולא מציאותי, עד כי המלך נזעק וקרא: "די! מספיק! זה לא ייתכן! זה שקר…" וכך באמצעות השקרים ומהימנות הבילוף זכה אנונימוס בבת המלך, והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה.   

 

אחד הנושאים העומדים במרכזה של היצירה הוא החשיבות של שאילת שאלות. חכמי חלם שואלים את אנונימוס: "איך יודעים מי חכם ומי טיפש?" – שאלה המעלה תהיות ודורשת מחשבה מעמיקה. לאחר מחשבות רבות אנונימוס עונה לחכמי חלם: "שואלים". כלומר, באמצעות שאילת שאלות פשוטות ביותר אפשר להגיע לחקר האמת. אנונימוס מוכיח כי נדרש תהליך של חקר ומחשבה כדי להגיע לתשובה הנכספת, גם אם זוהי תשובה שעל פניה פשוטה היא.  שמו של המלך הוא "למה", ולא בכדי. "למה" היא מילת שאלה שמטרתה לבדוק את הסיבות ואת המניעים למעשה או לאירוע מסוים. האדם לא רק נותן שם לתופעות סביבו, אלא אף רוצה לבדוק את הסיבה והמסובב שמאחוריהן, אם יהיו אלה תופעות טבע ואם תופעות חברתיות וסביבתיות.

       שאילת שאלות היא הבסיס לכל הידע האנושי. העולם סביבנו גדוש בתופעות מפליאות, ולכן טבעי הוא שבני האדם ישאלו שאלות כדי לחקור את התופעות המתרחשות סביבם. שאילת שאלות מעוררת חשיבה ותורמת להתפתחות הקוגנטיבית. אנו שואלים שאלות במטרה לצאת ממצב של אי-ודאות ולהגיע לאיזון. לעתים בעקבות התשובה מתעוררות שאלות חדשות מורכבות ועמוקות יותר, והשואל יוצא למסע חקר בעקבות שאלותיו. הספר מעודד את הקורא לשאול שאלות ולהתעניין בעולם שסביבו. הספר מניח במרכזו את חשיבות שאילת השאלות כמגבירה את מעורבתו של הקורא בתהליך הלמידה וכמעצימה את הדחף לאתר את התשובות המתאימות.

                                                                                                        

 סיפורנו עוסק גם בנושא היחסיות. יחסיות היא השוואה לגורם אחר או לערך אחר. איינשטיין, גדול המדענים, חקר והסביר כי הזמן והמרחב הם מושגים יחסיים. מה שנדמה אצלנו כפרק זמן מסוים מקבל משמעות אחרת לגמרי במקום אחר – שם המהירות או הרכיבים הפיזיים שאליהם הורגלנו שונים לגמרי. כבר בתחילת הספר הקורא מקבל מושג על אודות גודלו העצום של אנונימוס, והאיורים תורמים לכך. האיורים מציגים את אנונימוס כגדול מאוד יחסית לאובייקטים שונים – בניינים, אנשים ועוד. גם שמה של הארץ שבה מתרחשת העלילה – ארץ "שם שם" – מרמז לקורא שהסיפור שמונח לפניו עשוי להיות לא מציאותי.

       בשירו של אנונימוס היחסיות מוצגת באמצעות שאלותיו ותהיותיו על החיים ועל הסביבה המקיפה אותו. ישנה התייחסות לעונות השנה: "כמה אביב כשאביב באביב", כלומר: כמה האביב מורגש כשהוא מופיע בעתו? לעומת זאת, אם יופיע יום אביב חמים לאחר יום סוער וגשום, ייראה לנו יום זה אביבי במיוחד, אף על פי שלא מתקיימים בו כל מאפייני העונה. בהמשך אנונימוס שר: "כמה עצוב כשעצוב מסביב", ובכך מתייחס להשפעת גורמים חיצוניים על מצב רוחו של האדם.

       כל אדם מושפע מהאירועים החיצוניים בהקשר של עצמו, ככל שהדבר נוגע לו. לדוגמה: באירוע כמו תאונת דרכים, כולנו נחוש את הצער, אך אם בתאונה זו היה מעורב קרוב או מכר, העצב יהיה גדול יותר ומשמעותי יותר. מכאן שאירועים חיצוניים משפיעים על האדם בצורה יחסית לקרבה שלו ולהזדהות שלו לאותו האירוע.

       אנונימוס מציין שגם לצבע יש משמעות יחסית, כאשר הוא שר: "כמה ירוק כשירוק הירוק". על יחסיות הצבע אפשר להביט משתי נקודות מבט. ברמה הפיזית – הירוק עשוי להופיע בגוונים שונים, בעוצמות שונות; ועל כן מה שייראה לנו, לצורך העניין, לאחר הגשם כשדה ירוק במיוחד, ייראה במקום אחר כירוק בהיר וחיוור. ברמה הרוחנית – הירוק מסמל צמיחה, התפתחות, התחדשות ואופטימיות; גם תכונות אלו הן נושא  יחסי. למשל, גם כשהכול נראה בעיני האחד מושלם, בעיני האחר ה"ירוק" יכול להיות תחילתו של תהליך, משהו שיש לשאוף אליו. משפט נוסף בשיר שאותו נוכל לנתח כיחסי הוא "כמה ציפור מרגישה כמו ציפור", כלומר, ציפור היא מטבעה חופשייה ונודדת, וזה המאפיין הייחודי של הציפור. אך אם הציפור תהיה כלואה בכלוב, האם היא תרגיש ציפור?

       בסיום השיר: "ואני בתוך זה, כן אני כמה טוב שאני גם ישני" בלפי מסכם את שירו בכך שלמרות תהיותיו ושאלותיו השונות על אודות העולם הסובב אותו, הוא שמח על כך שהוא קיים בתוך היחסיות. היחסיות היא עולם ששום דבר אינו מוחלט בו, והכול ניתן לשינוי. בכך מציג עצמו בלפי כאדם אופטימי וחופשי לעשות כרצונו, "ואיך מצחיק כשאפשר סתם לצחוק" מבלי להיות תלוי באירועי הסביבה. לפיכך, בלפי  מלמד אותנו שגם כשרע, יכול להיות רע יותר, וגם כשעצוב, יכול להיות עצוב יותר, ובכל זאת נשארת לנו הבחירה להרגיש.

 

נושא נוסף העולה בסיפור בתור עניין יחסי, הוא נושא ה"שקר". בהמשך הסיפור בלפי נאלץ לספר סיפור שכולו שקר כדי לזכות בבת המלך, הנסיכה לילה. היחסיות שבין האמת לבְדָיָה נתונה לפרשנות ועשויה להיתפס בצורה שונה אצל אנשים. בתוך מערכת המוסר שאליה הורגלנו כבני אדם וכחלק מ"תרבות אוניברסלית", שקרים הם עניין לא מוסרי ולא מקובל, אולם הספר מציג את השקר כעניין יחסי. כלומר, אם נאלצנו לשקר "שקר לבן" על מנת להשיג את אהבת חיינו, לצורך העניין, אזי השקר הוא מבורך ומשנה חיים. מה גם שהוא אינו פוגע באיש. אם כך, אפשר לשאול: האם המוסר הוא יחסי או מוחלט? התשובה היא כי לכל חברה יש מערכת כללים מוסריים משלה, וזו יכולה להיות שונה לגמרי ממערכת הכללים המקובלים על חברה אחרת. בעוד אנו הורגלנו כי שקר הוא דבר שאינו מקובל, בארץ "פה פה", שבה מולך המלך "למה", השקר הוא דבר רצוי ואף הכרחי.

 

לסיכום, לכל חברה יש נורמות חברתיות משלה. ההתנהגות של אדם נקבעת על ידי ההתנהגות של החברה שבמסגרתה הוא חי. נושא היחסיות העולה בספר עשוי להעביר מסר וערכים, כמו הימנעות משיפוט וביקורת באמצעות ההבנה, כי עלינו להביט על עצמנו ועל האחר ביחס לעצמו בלבד ולא ביחס לאחר או לסביבתו. כל תרבות מתאימה למאפיינים של חבריה, ולכן אין להעריך תרבות כטובה יותר או פחות מאחרת, אלא יש ללמוד אותה על פי אמות המידה שלה עצמה.

=========================================================================

על הכותבות

אור מאיר וסיוון מדר הן סטודנטיות המתמחות בהוראת ספרות בבית-הספר היסודי והעל יסודי במסלול המצוינות במכללת לוינסקי לחינוך. במסגרת לימודיהן השתתפו אור וסיוון בקורס כתיבה – יחידה מודולרית המכנסת סטודנטים ומקורות מידע מתחומים שונים שיש ביניהם זיקה ומנתבת את תהליך הלימוד סביב יסוד מארגן. יחידת לימוד מודולרית זו כללה משימות כתיבה שאפשרו לסטודנטיות להתמקד באספקט מסוים שהוא מהותי להתפתחותן האישית והמקצועית

ד"ר יעקבה סצ'רדוטי

תמונת פרופיל של אור מאיר

 

 

 

 

 

 

 

 

  תמונת פרופיל של סיון מדר

אור מאיר

  בת 28 סטודנטית בתוכנית המצוינות רג"ב של משרד החינוך, מסלול להוראת ספרות ומקרא לעל יסודי

  

סיון מדר

  בת 25 סטודנטית בתכנית המצוינות רג"ב של משרד החינוך, מסלול להוראת ספרות לבית הספר היסודי