סקירת ספרים חדשים: פברואר2016

כריכת הספר ביצה של תנין

על הספר "ביצה של תנין" מאת אילת שדה, הוצאת עם עובד, תשע"ו (2015)

כתבה: סיוון מדר

"ביצה של תנין" הוא ספר שירים הומוריסטי לילדים. השירים עוסקים בנושאים יום-יומיים  הקרובים לליבו של כל ילד: טבע, בעלי-חיים, רגשות, ממתקים ומשפחה. בשירים מתוארת התבוננות על הסביבה, ועל החיים בכלל מנקודת מבטם של ילדים. אך גם מבוגרים יכולים להתחבר בקלות לשירים ולהיזכר בילדותם.

בעת קריאת השיר הילד חוזר וחווה את התחושות, המחשבות והמאורעות המלווים אותו במהלך היום. דוגמה לכך היא השיר "הכלב דוד" שבו הילד הדובר בשיר מתאר את תחושותיו ומחשבותיו במהלך מפגש עם כלבם של השכנים. לעומתו, המבוגר חוזר לילדותו, לאהבות הפשוטות של הילדות ולטבע שבעבר היה הסביבה העיקרית שבה נהגו הילדים לשחק.

השיר "פטריה עם נקודות" הוא אחד השירים הממחישים את האהבה לטבע ואת החיפוש אחר "אוצרות חבויים" בסביבה שלנו. כיום, היות שהעידן הדיגיטלי הוא שמתווה את סביבת המשחקים של הילדים, והטבע מעט נדחק לשוליים, השירים בספר מחזירים את הטבע למקום המרכזי והמכובד ההולם אותו.

"עולם המבוגרים" מגיח לעתים בשירים, אולם בצורה מעודנת שאינה מפירה את השלווה והדמיון הילדיים. המבוגרים אינם מונעים מן הילדים את היכולת להתבונן, לצחוק ולהתרגש, וההוכחה לכך היא שהבית שחוזרים אליו לאחר המסע או האוזן הקשבת הם המסמלים את הקשר של הילד לעולם המבוגרים.

המרכיב של שילוב בין המציאות לדמיון הופך את הספר ליצירה ייחודית ומרתקת. אפשר למצוא בספר  שירים המעוגנים במציאות, כמו השיר "ספרתי", שבו הילד-הדובר מתאר את ספירתם של חפצים, בעלי-חיים וצמחים הקיימים בסביבתו הקרובה. מנגד, מצויים בו שירים העוסקים בעולם הבדיה, כמו השיר "מפלצת", שמספר על מפלצת ענקית בשמיים שאוכלת כוכבים. יש גם סוג שלישי: שירים המשלבים בין מציאות ובדיה. לדוגמה, השיר "ביצה של תנין", שבו האני-השר מתאר את הסיפורים הדמיוניים של חברתו דנה: "עשיתי את עצמי מקשיב ברצינות כשסיפרה לפני כמה זמן, שאבא שלה הוא מלך אפריקה ושבאמבטיה הם מגדלים לוויתן."

בצד שירים שבמרכזם גיבורים-ילדיים מופיעים בספר שירים שבהם מוצבים בחזית הבמה בעלי חיים. דוגמה לכך היא השיר "רעיון של ארנב" המתאר את הארנב יונתן שרצה לעצור את הזמן. שיר זה לוקח את הקורא אל רגעים שבהם יש רצון הן של הילדים  הן של המבוגרים לעצור את הזמן. האם באמת אנחנו רוצים שהזמן ייעצר? מה תהיינה ההשלכות של אותה העצירה? בסופו של השיר מגלה יונתן הארנב, כי עצירתו של הזמן מונעת ממנו דברים טובים שיתרחשו בעתיד, והוא משחרר את הזמן ואף דוחף אותו.

ההומור הוא חלק בלתי נפרד מכל שיר ושיר וה"דבק" המחבר ביניהם. כל שיר מלווה בהומור עדין, המעניק שמחה וצבעוניות נוספת לשיר. דוגמה לכך היא השיר "גור פילים" המתאר ילד השותה שוקו עם פיל, קורא לו ספר לפני השינה ומכסה אותו בשמיכה. הפיל, חיה גדולת ממדים, משנה את שגרת יומו, והוא הופך לשותף פעיל בשגרת יומו של הילד: "הוא מלמד אותי להשפריץ מהחדק, ואני מלמד אותו חמש אבנים." ההומור המחבר בין המציאות לדמיון מעניק למציאות "כנפיים" המובילות אותה בעידון ובחדווה אל "ארץ הדמיון".

השירים בספר שוזרים בתוכם משלב לשוני בינוני-גבוה שמצד אחד מאפשר לילד להבין את תוכן השיר והעלילה ומצד שני מעשיר את אוצר המילים ומשפר את הרמה הלשונית.: "ובבקר הדס פקחה עין, בחיוך ממתיק סודות הודיעה ששובפם נרדמתי ופספסתי את כל המסיבות." העברית הדבורה שבאה לידי ביטוי בשירים, מחברת בין הנמען-הילד לשיר ומכניסה אותו ישירות לעלילה: "בכל יום בצהריים אלוהים יוצא להפסקה קצרה ואוכל שם ממתקים, אבל רק כאלה טעימים נורא."

החריזה היא חלק בלתי נפרד מכל שיר ושיר, והיא מאפשרת לילד ליצור הנאה משחקית-אסתטית ואף מוסיקלית. כוחה טמון ביכולתה לזרוע את התֵמות שבשיר ביתר קלות. מבחינה לשונית, ההבחנה בין מילים דומות המתחרזות ומילים שונות המתחרזות מפתחת את יכולת החשיבה של הילד ומרחיבה את אוצר המילים שלו: "ביום שאחרי הגשם הגדול הלכתי לבדי לחפש פטריות, יצאתי מהבית ופניתי לשמאל, ראיתי אנשים ושלוליות ומטריות."

חשוב להתייחס לשיר יחידי ושונה בכל הספר שאינו משולב הומור, והוא השיר "מיכאל" המהווה המשך לשיר "מיכאל" של מרים ילן-שטקליס. אילת שדה בוחרת להתכתב עם שירה של ילן-שטקליס ולהסביר: "זה לא נכון שמיכאל לא בא, אבל כמו שהוא בא, הוא הלך." השיר, בניגוד לשאר השירים, מזכיר לילדים שיש גם רגעים שאינם שמחים, כמו הרגעים שבהם מאבדים משהו יקר. השיר נותן אפוא את הלגיטימציה לחוש תחושות שהן פחות נעימות, כמו עצב, צער וגעגוע. שיר זה מהווה "אי קטן" בים ההומור המאיר מצבים פחות שמחים שהם נורמליים, ובכך גדולתו.

מלבד ההתכתבות עם השיר "מיכאל" לילן-שטקליס, מתקיימת בספר התכתבות עם יצירות ספרותיות קלסיות אחרות מהספרות העברית בפרט והעולמית בכלל: "רעיון של ארנב" מתכתב עם "אליס בארץ הפלאות" ללואיס קרול ולשירי הילדים העממיים; "השפן הקטן" לבנימין כספי; ו"יונתן הקטן" לישראל דושמן; השיר "בלילה בלילה" מרפרר לסיפורים "מיץ פטל" לחיה שנהב; "נילס ואווזי הבר" לסלמה לגרלף; "ופו הדוב" לאלן אלכסנדר מילן. בכך בוחרת שדה שלא להתנתק מיצירות ספרות קנוניות ושומרת על הרלוונטיות שלהן.

הספר הוא כקופסת הפתעה המכילה שירים הנושאים אמירות נוגעות ללב בהתייחס להסתכלותנו על החיים. הוא מתאר את החיים כצבעוניים, מרתקים, שמחים ועצובים, מרגשים, מפחידים ומצחיקים – והכול מנקודת מבטם של ילדים המביטים סביבם ועשויים למצוא בכל שיר הפתעה חדשה.

=========================================================================

סקירה על הספרים "מי ינחם את קטנטן" ו"הספר על בימבל, מומינטרול ומאי הקטנה", מאת טובה ינסון (מהדורה מחודשת, 2015, בהוצאת קרן)

כתבה: אור מאיר

כריכת הספר מי ינחם את קטנטן

"מי ינחם את קטנטן" וה"הספר על בימבל, מומינטרול ומאי הקטנה" הן יצירות פרי עטה של הסופרת והאמנית טובה ינסון, אחת היוצרות האהודות והחשובות ביותר בספרות הילדים העולמית. סיפורים אלה ראו אור לראשונה לפני כחמישים שנה, ויצאו במהדורה מחודשת בתרגומה של דנה כספי ובאיוריה המקוריים של  ינסון.

       סיפורי מעשייה יפים וסוחפים אלה מציתים ללא ספק את דמיונם של מבוגרים וילדים כאחד. המבוגרים עשויים להזדהות עם המסרים החבויים, כמו חיפוש האדם אחר הכוחות המסתתרים בו ונטילת אחריות של האדם על חייו. ליבם של הילדים יֵלך שבי אחר האיורים המאפשרים הצצה אל עולמם הבדיוני של יצורים אהובים ורבי חן.

       שני הסיפורים מתרחשים בעמק המומינים המוכר המייצג עולם פנטסטי ואנושי כאחד. "מי ינחם את קטנטן" הינו מעשייה על אודות קטנטן הביישן שמפחד מכל העולם. באחד מן הימים בעודו עסוק בפחדיו ובעצבותו נתקל הוא במכתב מזוטית, שכמוהו הייתה קטנה ומפוחדת. במכתבה מבקשת זוטית חבר, ובנקודה זו חלה תפנית. קטנטן חש שסוף-סוף הוא יכול להשיל מעליו את שריון הבדידות שעטה על עצמו ולהתקרב לאדם שחש כמוהו. "הספר על בימבל, מומינטרול ומאי הקטנה" מפגיש את הקורא עם מומינטרול המפוחד ובימבל המחפשים את מאי הקטנה. החברות בין השניים עוזרת למומינטרול למצוא את הכוחות החבויים בתוכו על מנת לסייע לאחר. שני הספרים כתובים כשיר-סיפור, ולכן את התקציר אגיש לכם גם כן בצורת שיר:

  

"מי ינחם את קטנטן?"

בעמק המומינים חי קטנטן הבודד

עם פחדיו וביישנותו מתקשה להתמודד.

אין לו אף לא חבר אחד

לא רֵע  ולא מכר,

מסתובב הוא ברחובות בתחושה

כי מזלו עליו לא שפר.

לפתע הוא מזהה מכתב בתוך בקבוק

שבו כתבה זוטית שהיא זקוקה רק לחיבוק

לעתיד משותף הם יצאו יחדיו

שמחים ומאושרים שאינם בודדים עכשיו.

 

הספר "מי ינחם את קטנטן" מפגיש אותנו עם יצור אנושי קטן עד מאוד, קטנטן שמו, החי בבית קטן בעמק המומינים. כל התכונות המיוחסות לקטנות חלות גם על קטנטן – הוא מפחד מכל רחש ואף מהחושך, והוא חי בהעדר יחסים חברתיים עם סביבתו. אולי משום ממדיו הזעירים קשה להבחין בו, ולכן אנשים מתעלמים ממנו ומתקשים לשים לב אליו. במהלך כל היצירה קטנטן שקוע מכף רגל ועד ראש ברחמים עצמיים: התיק כבד לו, הנעליים לוחצות לו, והגרב משפשפת את רגליו. באחד הימים קטנטן מגיע למסיבה ויושב בצד. הוא מחכה במשך כל הערב שמישהו ייגש ויזמין אותו לשולחן, אך אף אחד אינו שם לב לנוכחותו, והוא יוצא בוכה ובודד עוד יותר. הזדמנויות רבות נקרות בדרכו של קטנטן ליצירת קשרים עם אחרים, אך הוא, שרגיל לחיי הבדידות והניכור, אינו מתאמץ לגשת ולהתיידד עם מישהו. הוא מאשים בכך את גודלו, שהרי מי ירצה להיות חבר של מישהו שהוא כל כך קטן וחסר חשיבות?

       מסר ברור שעולה מיצירה זו הוא אחריות האדם למצבו. על האדם לעזור לעצמו, והעזרה העצמית מתרחשת כאשר הוא לוקח אחריות על חייו ופועל כדי לסייע לעצמו ולאחרים במצבו. פעולה זו מתאפשרת רק כאשר האדם מודע למצב שבו הוא נתון, ליתרונותיו ולחסרונותיו. ואמנם קטנטן מצליח לקחת אחריות למצבו לאחר שבקבוק מגיע לידיו, ובו טמונה איגרת. באיגרת  כותבת זוטית הקטנה שהיא בודדה, חלשה וזקוקה לעזרה. במחי יד שובר קטנטן את חומת המגן שבנה סביבו והופך לגיבור, לחזק מבין השניים. סוף-סוף יש מישהו שחש כמוהו, וזוהי סיבה מצוינת להפוך לגיבור אמיץ.  

       באמצעות דמותו של קטנטן אנו הקוראים ניצבים לפני השאלה: האם אנו צריכים להמתין שאחרים יפעלו למעננו או שעלינו לקחת את המושכות לידינו? וכמובן, התשובה היא שאנו המובילים והמנהיגים היחידים של חיינו. אם אנו לא נקום ונחולל שינויים ונתבע את שמגיע לנו, אף אחד אחר לא יעשה זאת בשבילנו. בתוך עולם אגדי של המומינים, שלכאורה הוא מעשייה פנטסטית, אנו יכולים להביט על המציאות של כולנו. קטנטן, שנזקק לאדם שנמצא במצבו על מנת להפוך לעֵרָנִי בחייו, מוכיח לכולנו שאדם זקוק למטרה וליעד בחייו על מנת שיממש את יכולותיו וכישוריו.

ונעבור לספר הבא – "הספר על בימבל, מומינטרול ומאי הקטנה"

גם את התקציר שלו אגיש לכם כשיר בחרוזים:

 

 

 

מומינטרול שלנו הוא מומין כה קטן,

מפחד הוא מהחושך וממפלצות הגן.

עם כד חלב ביד הוא בדרך לביתו,

כשלפתע הוא נתקל בבימבל חברתו.

מדוע הדמעות זולגות מעינייך בימבל?

שאל מומינטרול.

כי אחותי מאי הקטנה לאיבוד הלכה ביער הגדול.

מומינטרול ובימבל יצאו לחיפושים,

 כשבדרך הם פוגשים ביצורים קצת מוזרים.

לפתע מבחינים בהמליון ששואב את האבק

והם נשאבים בטעות לשואב בצ'יק וצ'אק.

עם חיוך עליז ובידה מספריים

מאי הקטנה את הצינור חתכה לשניים.

חילצה את אחותה ואת מומינטרול המפוחד

ושלושתם לעבר הבית רצו מיד.

רוצים לדעת מה בסוף קרה?

בחור הקטן הציצו במהרה.

"הספר על בימבל, מומינטרול ומאי הקטנה" מפגיש אותנו עם דמות שיוצאת אל העולם הגדול, המפחיד והמאיים. מומינטרול, שיוצא למסע הביתה ובידו כד חלב לאמו, מוכיח לנו שבתוכנו נחבאים כוחות המסייעים לנו לצאת מהקליפה המְגִנָּה והרכה שעוטפת אותנו כשאדם אחר חלש מאיתנו זקוק לנו. מומינטרול שהולך ביער הגדול והחשוך נבהל מכל רחש, פוגש בבימבל חברתו הבוכייה שמחפשת אחר מאי אחותה שהלכה לאיבוד. מומינטרול שעד כה היה בעמדת החלש והמפוחד, הופך גם הוא, בדיוק כמו קטנטן, לגיבור ולחזק מבין השניים, ומעודד את מאי שבקרוב מאוד ימצאו את אחותה. מומינטרול כעת בעמדת החזק והמגן ואינו עוד הנזקק והפחדן.

       מומינטרול וקטנטן הם שתי דמויות שמאפשרות לנו להסתכל אל תוך עצמנו ולחזור למצבים שבהם הרגשנו חלשים, דחויים ואף חסרי תועלת, ובאותה נשימה להיזכר כיצד מצאנו את הכוחות להתגבר על אותם מצבים מאתגרים וכיצד הגענו לרגע הזה מחוזקים יותר וגאים בעצמנו. באמצעות ההזדמנויות שנקרות בדרכם של מומינטרול וקטנטן אנו זוכים בהזדמנות להתבונן בעצמנו ובסביבתנו ולראות כי קיימות הזדמנויות ואפשרויות רבות שממתינות לנו, שנקום מהמקום הנוח, המוכר והמגן שלנו ונהפוך לאקטיביים בחיינו, וזאת על ידי יצירת קשרים חדשים, התגברות על פחדים ותעוזה. כדאי שנדע כולנו שישנן דלתות רבות שרק ממתינות שניגע בידית וניווכח שהן פתוחות עבורנו.