סקירת ספרים חדשים: מאי 2016

כריכת הספר סוד של מישהו אחר

סקירה ספרותית לספר סוד של מישהו אחר / אור-לי רובינשטיין-קצפ

כתבה: סיוון מדר

שמו של הספר סוד של מישהו אחר מציג את הגרעין הבונה את העלילה ואת הדילמה הקשה הנפרשת בו. מהו הסוד המסתורי שיתגלה בסיפור? האם לספר סוד של מישהו אחר הוא בגידה באמון והלשנה ותו לא? מה הופך סוד לסוד שצריך לגלות?

גיבורת הסיפור היא גיל, ילדה בת תשע, שמזהה במקרה סימני אלימות על גופה של חברתה גאיה. גאיה מספרת לגיל שאמה אינה מקבלת אותה כמות שהיא ונוהגת לכעוס עליה ולהכות אותה כשהיא אינה מתנהגת כפי שאמה מצפה ממנה להתנהג. באותה הנשימה מבקשת גאיה מגיל שלא לגלות את סודה. גיל לכודה. היא שבויה בין ההבטחה שלה לחברתה גאיה, ובין הרצון לסייע לה ולמנוע את הסבל והמצוקה שהם מנת חלקה.

הסיפור מוצג מנקודת מבטה של גיל, אך עוסק גם בתחושותיה, במחשבותיה ובקשייה של גאיה. הסיפור פורס את הקונפליקט הפנימי של כל דמות, ולבסוף – את הקונפליקט שנוצר בין שתי החברות והדרך להתמודדות עמו. הבחירה בגיל כדמות מרכזית מאפשרת את ההזדהות עם הדמויות השונות באופן מיטבי שלא יזיק לנמען-הילד. העמדתה של גיל במרכז הספר מאפשרת התבוננות מנקודת המבט של התומך והמסייע, ולא מנקודת המבט של הקורבן, השרוי במצב של חוסר יכולת לתפקד. נקודת המבט החיצונית של גיל וההדרכה הטובה שהיא מקבלת מסבתה, מאפשרות לקורא להבין אִם ומדוע יש לגלות במקרה כזה סוד של מישהו אחר. גיל היא זו שמביטה היישר בעיניה של האלימות ובוחרת לתמוך ולסייע לגאיה, ואילו גאיה מתחמקת וחוששת מ"לחימה" בבעיה.

 

ממבט ראשון בכריכת הספר אפשר להסיק שגיל וגאיה שונות מאוד זו מזו מבחינה חיצונית, דבר המרמז לשוני הפנימי ביניהן, שמתגלה בתוך הסיפור. לגיל יש תלתלים שחורים ואילו לגאיה – שיער זהוב חלק. גיל מתלבשת בצבעוניות ואילו גאיה – בצבע אחד כהה. בולטת עצימת העיניים והבריחה של גאיה כנגד העיניים הפקוחות של גיל המביטות ישירות לתוך עיניה של חברתה, עובדה המרמזת לכך שמי שתביט לבעיה בעיניים, שתתמודד ותפתור אותה למען חברתה, זו גיל. שפת הגוף של גיל לאורך כל איורי הספר היא פתוחה, לעומת שפת הגוף הסגורה של גאיה.

באקספוזיציה שבה גיל מציגה את עצמה ואת גאיה, היא מציגה את השוני העצום ביניהן באופי ובחיצוניות: "אנחנו שונות מאוד: אני מדברת בקול רם ואת גאיה קשה לשמוע. לי תמיד חם… לגאיה תמיד קר… גאיה כמעט לא מחייכת ואני מחייכת כל הזמן."

מהדרך שבה גיל משווה את ביתה של גאיה לביתה שלה אפשר להסיק שיש הבדל בין הילדות גם במצב הסוציו-אקונומי. גאיה, למרות מצוקתה, מגיעה דווקא מרקע סוציו-אקונומי גבוה מזה של גיל. תיאור זה בא להבהיר כי מצוקות של אלימות עשויות להתרחש במשפחות המגיעות מרקעים סוציו-אקונומיים שונים, וגם בכך הספר חומק מתבניות סטריאוטיפיות נוחות שמרחיקות את האלימות מסף ביתנו. גיל מעידה שלמרות השוני הבולט בין שתי הבנות, הן החברות הכי טובות בכיתה. דבריה של גיל כבר בתחילת הסיפור מדגישים כי בעיניה החברוּת עומדת במקום הראשון.

דמויותיהן של גיל וגאיה מאירות זו את זו. גיל בולטת בקשר החזק למשפחתה: "אבל המשפחה שלנו היא כמו שרשרת של חרוזים צבעוניים – כל אחד שונה מהאחרים, ובגלל שאנחנו קשורים בחוט, שסבתא אומרת שהוא 'חוט פלאים קסום', אז אחד תלוי בשני ואף אחד לא יכול למהר בלי האחרים." זאת, לעומת הריחוק של גאיה ממשפחתה: "אני אוהבת את גאיה. ההורים שלה עסוקים תמיד והיא צריכה לבוא איתי לסבתא ארבע פעמים בשבוע."

 

אין להתעלם מהשטף שבו נכתבה העלילה בסיפור, המתוארת לפרטי פרטים, באופן לוגי, תהליכי והגיוני. התהליך שבו גיל מגלה את סימני האלימות על חברתה גאיה, התהליך שגיל עוברת במחשבותיה עד שהיא מספרת לסבתה, תהליך הסיוע לגאיה באמצעות עובדת סוציאלית, והתהליך שגיל עוברת עם חברתה לאחר שהיא מגלה את סודה למרות בקשתה. הצגת הדברים באופן תהליכי שמשקף את הקושי וההדרגתיות של התמודדות עם דילמה, מציב לפני הילד את המציאות ואת חיי היומיום. הסיפור אינו מבטיח לילד-הנמען שאם ייתקל בבעיה היא פשוט תיפתר, אלא מבקש מהקורא להביט למציאות בעיניים ולהתמודד. הסיפור מתאר תהליך של התגברות כמו גם תהליך של התבגרות.

התערבותם של בני משפחתה של גיל מסייעת לה בפתרון הקונפליקט שבו היא שרויה, ובהחלטה מה חשוב יותר: ההבטחה שלה לגאיה או הושטת סיוע לחברתה שבמצוקה. סבתה של גיל מתפקדת בסיפור כדמות שמסייעת לה להגיע להבנה באשר לדברים החשובים: "אם את חברה טובה, את צריכה לשמור על גאיה גם אם היא חושבת שהיא בסדר."

 

עלילת הסיפור המותאמת לגילאי תשע עד עשר, אינה פוסחת על שום סוג של תחושה: פחד, כעס, אהבה, דאגה, לחץ, עלבון וחרדה. קולאז' הרגשות בסיפור מציב את המציאות הקשה מול עיניו של הילד-הנמען ומאפשר לו להבין שהרגשות הם לגיטימיים. תגובתה של גאיה לגילוי הסוד שלה בידי גיל אינה חסה על הילד-הנמען. "שתדעי שעשית דבר נורא! הבטחת לא לספר!" מטיחה גאיה בפניה של חברתה גיל, וזאת עומדת על שלה: "סיפרתי כי אני אוהבת אותך. רציתי לשמור עלייך."

השפה של גיל, שמספרת את הסיפור, היא במשלב לשוני בינוני-גבוה: "היה לי נוח בחיבוק של סבתא והייתי עייפה. רציתי לישון. סבתא סיפרה לי שכשהייתי תינוקת נרדמתי רק על הבטן שלה. שמעתי את הסיפור הזה מיליון טריליון פעמים." זוהי שפה המדוברת בקרב הילדים בגילה.

 

הסיפור סוד של מישהו אחר נוגע באחד מסוגי האלימות שילדים נמנעים מלספר עליהם – אלימות פיזית ומילולית במשפחה. סוג זה של אלימות בדרך כלל מתגלה במקרים שבהם הילד מראה מצוקה רגשית, כאשר מתגלים סימני אלימות על גופו של הילד או במקרים בודדים שבהם הילד מספר על המצוקה שבה הוא שרוי. בסיפור שלפנינו גאיה, הסובלת מאלימות פיזית ומילולית מצד אמה, אינה גיבורת הסיפור, אלא דמות-משנה. מספרת הסיפור והגיבורה שלו היא גיל חברתה הטובה. הסיפור מפיה של גיל מאפשר לקורא להכיר את הסיפור מנקודת מבט חיצונית, נאיבית ואותנטית של ילדה בת תשע, שאינה חווה בעצמה את האלימות, אלא מתמודדת עם הידיעה על אודות קיומה.

לאורך העלילה מתקיים מתח מתמיד לגבי מה שיתרחש. מדובר בעלילה מורכבת שבה הדמויות חוות תהליכים שמשנים את דפוסי התנהגותן, מחשבותיהן ורצונן. גיל מבינה שהיא צריכה להישאר נאמנה לעצמה, לעָרֵב גורם מבוגר ולעזור לחברתה הטובה. גאיה, בסוף הסיפור, מבינה שגיל עזרה לה ולא הזיקה לה. המתח הכרוך בשאלה כיצד תגיב גאיה, מה יעלה בגורלה, ומה יעלה בגורל החברוּת של שתי הבנות מרתק את הקורא מתחילת הסיפור ועד לסופו. השינוי והתהליך מובְנים בתוך העלילה באמצעות החוויה של גיל והחוויה של גאיה.

לסיום, הסיפור מעגן בתוכו את ההתמודדות עם אלימות הן מנקודת המבט של הילד המוכה הן מנקודת המבט של חברו. ערכה של חברות נשזר לאורך הסיפור ומציג אמירה ברורה מאוד על אודות יכולתם של הילדים לדבר, להשפיע, למנוע אלימות ולקחת אחריות אישית וחברתית, אף על פי שהם רק ילדים. 

=========================================================================

כריכת הספר אני רוצה לדבר איתך

אני רוצה לדבר איתך!יהודה אטלס

כתבה: אור מאיר

אני רוצה לדבר איתךָ! הוא ספר מבית היוצר של יהודה אטלס, אחד מסופרי הילדים הבולטים בספרות לילדים בישראל. הספר אויר ברגישות רבה בידי גיא מורד, כאשר האיורים משלימים ומרחיבים את הטקסט והטקסט משלים את המצויר. הספר עוסק בנושא שכל קורא עשוי להזדהות עמו: התמודדות עם אלימות מילולית ופיזית. גיבור הסיפור הצעיר מצליח לשים קץ לסיטואציית הבריונות שבה הוא נתון וזאת בדרך לא שגרתית, שעושה את הסיפור למעין משל רחב על תקשורת בין בני אדם, ומזכירה גם את הסכסוך הישראלי-פלסטיני ואת חיינו העכשוויים בישראל של 2016.

איננו יודעים מהו שמו של המספר, אבל שמו של הילד המציק, שגיא, מוזכר שוב ושוב. אטלס מתאר את הגיבור-המספר כילד ממושקף, ושגיא אף נטפל אליו בשל כך. איוריו של  מורד מצליחים להמחיש היבטים נוספים בסיפור. משקפי הראייה של הגיבור מזכירים לנו כי הסיפור מובא מנקודת מבטו של הילד המרכיב אותם. המספר משתדל להתמודד בעצמו עם שגיא, הילד שמתעלל בו. שגיא מקלל, בועט ואפילו חונק לפעמים, והמספר, כמו כל קורבן, מנסה תחילה להבין את המניעים להצקותיו. אולי הוא מקנא בו? המניע נותר, כפי שקורה לא אחת במציאות, מעורפל. המספר מנסה להתחמק בלא הצלחה מההטרדות שמטריד אותו שגיא, וכשזה מפיל אותו ארצה וכמעט שובר את משקפיו, המספר מחליט לבקש עזרה מהוריו. לאחר שהוא מגלה להם שהוא קורבן להצקות ולאלימות מצד בן כיתתו, הוריו מציעים לו שידבר איתו. תגובת ההורים נשמעת לבנם, המספר, באותו הרגע לא יעילה ונטולת היגיון עד כדי כך, שהוא מצטער על שסיפר להם. ואף על פי כן הוא מחליט לנסות למחרת בבית הספר לעשות כעצתם. השיחה שמתרחשת בין הילדים אינה בוגרת ואינה מעמיקה, שגיא מתחמק ומסרב לשוחח, אבל ההצקות וההטרדות מצידו פוסקות.

באמצעות הוריו של המספר, אטלס מעניק לקוראים עצה שתסייע לכל אדם בכל גיל. עצם הפנייה אל האדם האלים שמולך מאלצת אותו לחשוב על מעשיו ולהתמודד עם רגשותיו.

 

אני רוצה לדבר איתך! הוא ספר חינוכי לקוראים בכל הגילאים. באמצעות ספרו זה מציע לנו אטלס פתרון פשוט ופרקטי ליישום שמטרתו – פירוק הבריונות והאלימות בחצר בית הספר ובחיי היומיום. האקלים במוסד החינוכי הוא גורם מרכזי ומשפיע ביצירת סביבה מגוננת ובטוחה בעבור התלמידים הלומדים בו. נטיעת ערכים כמו כבוד לדעותיו של האחר, הקשבה, סבלנות וסובלנות היא תפקיד מרכזי שעל בית הספר למלא. כדי ליצור אקלים חינוכי מיטבי יש ליישם אסטרטגיה מערכתית, מתוכננת, עקבית וארוכת טווח, שמטרתה היא הפחתת אלימות והתנהגויות סיכון, הן ברמה מערכתית הן ברמה פרטנית במקביל. אטלס מציג לפני קוראיו אפשרות אחרת ליישוב סכסוכים שכל גורם חינוכי –  הורים, מורים ומדריכים – חייב לפתח ולהדגיש. בעת סכסוך, שיחה בין שני הצדדים מסייעת להבנת הקונפליקט ומקורותיו, ולהבנת נקודות הראות השונות של שני הצדדים. שיחה, או אפילו רק כוונה לשיחה, גם כשהיא אינה מתממשת, תסייע בהרגעת הרוחות או אפילו ביישוב הסכסוך.

אני רוצה להציע הקשר נוסף שקיים בסיפור, והוא לטעמי הקשר פוליטי. הסכסוך ישראלי- פלסטיני ככל הנראה עמד לנגד עיניו של אטלס, והוא בחר להציג אותו דרך עיניו של ילד. המרכיבים והבסיס של סכסוך בין ילדים ומבוגרים דומים מאוד: עמדות ודעות שנמצאות במצב "מקובע" אצל האדם, כמו גם עמדה קורבנית, מקשות עליו לגשת אל הצד השני בדרך מפויסת ומבינה. שיחה והידברות בין שני הצדדים המעורבים בסכסוך הן לעיתים הדרכים היחידות שיובילו לפתרון הקונפליקט. מטרת השיח כפי שהיא מוצגת לנו בסיפור, היא "להפשיר" במעט עמדות מקובעות ולגרום לאדם שמולנו לחשוב ולדבר באופן מקובע פחות, סטריאוטיפי פחות, רפלקטיבי ומברר יותר. אני רוצה לדבר איתך! מציע דרך אחרת ליישוב סכסוכים וקונפליקטים, ונוטע בקורא את המחשבה שיש דרך אחרת, טובה יותר, ויעילה יותר.