סקירת ספרים חדשים: אוגוסט 2016

כריכת הספר למלא את הדלי

סקירה ספרותית לספר "למלא את הדלי" / טום ראת ומרי רקמיר; איורים: מורי ג' מאנינג

כתבה: אור מאיר

למלא את הדלי, ספרם של טום ראת ומרי רקמיר, יצא לאור לראשונה בשנת 2009 בארה"ב, תורגם לעברית בשנת 2016, וראה אור בהוצאת מודן. הספר מתמקד ביכולת שלנו להשפיע על הרגשות החיוביים ועל ההערכה העצמית שלנו ושל הסובבים אותנו. למלא את הדלי הוא ספר שמתאר מצבים שאינם יוצאי דופן בחייהם של ילדים, כגון התמודדות עם אחים קטנים, רגשות של כעס, אכזבה וגם שמחה. שם הפעולה "למלא", המופיע בשמו של הספר, מרמז על משימה או מטלה, ובו בזמן מאפשר לקורא פרשנות אישית בנוגע למהותו של הדלי ולאופן שבו אפשר למלא אותו. הספר הזה הוא אמנם ספר ילדים, אבל כיצד ילדים אמורים לדעת באיזה אופן יש ביכולתם למלא את הדלי שלהם או של האחר? לכאן מתווספת הדוגמה האישית. זוהי אחריותנו – המבוגרים – להראות לילדים ולהדגים להם כיצד יש לעשות זאת.

כבר בפתיחת היצירה, גיבור הסיפור – איתי – ניצב מול סיטואציה שמוכרת היטב לילדים. עליו לשתף את אחותו הקטנה נטלי בבניית מגדל קוביות. איתי אינו רואה את היתרונות בבנייה המשותפת, מגיב באימפולסיביות כלפי אחותו, ומגרש אותה מן החדר בטענה שהיא קטנה מדי. בין השניים מתפתח ויכוח. איתי חסר סבלנות ביחסו לאחותו שמתעקשת לבנות איתו, וטוענת שהיא מספיק גדולה לעשות זאת. דבר מוביל לדבר עד להריסת המגדל בידי נטלי. בשלב הזה סבא נכנס כדמות מתווכת בין השניים ומנסה להרגיע את הרוחות. הוא אינו כועס, אינו מוכיח, אלא פונה לאיתי ואומר: "איתי, הרגע התחלת לרוקן את הדלי של אחותך", ומסביר לו שלכל אחד מאיתנו יש דלי בלתי נראה.

נראה שאיתי אינו מבין את דבריו של סבא ואינו יורד לסוף דעתו. מהו אותו דלי? מה ממלא אותו? מה ממלא אותנו בעצם? הדלי בספר משמש כמטאפורה לנפש האדם המכילה את רגשותיו, מחשבותיו, חוויותיו ועוד. ההוכחה לכך היא שהסב בסיפור מעביר לאיתי את האחריות למילוי הדלי של אחותו ומסביר לו: "גם לנטלי יש דלי בלתי נראה, כשהוא ריק היא מרגישה רע אבל כשהוא מלא היא מרגישה נהדר." הסב, ברגישותו ובתבונתו כמבוגר האחראי, מבין שלאיתי אין אפשרות כרגע למלא את הדלי של נטלי, כשהדלי שלו כנראה לא מלא דיו, ולכן הוא שואל אותו: "ומה עם הדלי שלך איתי?" בנקודה זו מודגש תפקידם של המבוגרים לא רק כמתווכים בסיטואציות דומות, אלא גם בשיקוף מצבים. הדברים שקורים בהמשך מסייעים לאיתי להבין מהו אותו דלי שיכול בן רגע להתרוקן ובן רגע להתמלא.

כבר בעטיפת הספר השכילה המאיירת מורי ג' מאנינג להמחיש לקורא הצעיר את הרהוריו של גיבור הסיפור. האיור שבו ילד יושב כשידו האחת מונחת על רקתו והשנייה אוחזת בדלי מצביע על ילד חושב, שאולי מנסה להבין דבר כלשהו, ובמקרה שלנו כנראה מנסה להבין את משמעותו של הדלי. באמצעות הבעת פניו ותנוחת ידיו אפשר לעמוד על האופן שבו ילדים צעירים חושבים בטרם התפתחה אצלם החשיבה המופשטת. מבחינתם דלי הוא כלי קיבול ותו שמאפיין את חשיבתם הקונקרטית של ילדים. איוריה של מאנינג מלווים את הטקסט לאורך הספר כולו, ומסייעים לקורא בהבנתו. הקורא הצעיר יכול לחוש את הלך הרוח מהבעות פניהן של הדמויות, וזה מסייע לו להבין את הסיטואציה ולהתחבר אליה מנקודת מבטו שלו.

מה קורה לנו כשאנחנו מלאים? איך זה משפיע עלינו? איך זה משפיע על האחרים? באיזו מהירות אנו יכולים להתמלא ולמלא אחרים ובאיזו מהירות להתרוקן ולרוקן אחרים? אירוע רודף אירוע, והאירועים הללו גורמים לריקון הדלי של איתי. באחד הבקרים אמו של איתי מיהרה מאוד לעבודתה וזירזה אותו. אווירת הלחץ בבית באותו הבוקר גרמה לשרשרת של "תאונות" שרוקנו את הדלי של איתי כמעט לגמרי. עם דלי כזה הוא הולך לבית הספר בתחושה של ריקנות, מצב רוח רע ותסכול. הדלי יכול להתמלא באותה המהירות שבה התרוקן, ומשוב חיובי מאת המורה ברכה, שבו התייחסה בפני כל הכיתה לחיבור שכתב איתי, הוביל  לתגובות חיוביות מצד התלמידים, ואלה מילאו את הדלי שלו בטיפות רבות שהפיחו שמחה בלבו וגרמו לו לחייך חיוך רחב. כך, כשהדלי של איתי מלא, הוא פוגש בילד חדש בבית הספר, מתיישב לצדו ומתחיל למלא את הדלי של הילד באמצעות ההתעניינות בו. באורח פלא  הדלי של איתי אינו מתרוקן והכמות בו אינה פוחתת, כמו בפתגם הידוע "כשאדם שמדליק נר מנר, הנר דולק, וחברו אינו חסר" (ברסלב). בנקודה זו נראה כי איתי מבין את משמעות המשפט של סבא, שלכל אחד יש דלי שאינו נראה, וזה גורם לו לשנות את יחסו לאחותו ולהציע לה לבנות איתו את מגדל הקוביות הכי גבוה בעולם.

הספר  למלא את הדלי מבוסס על תיאוריית "הדלי והמצקת" שהגה דון קליפטון. תיאוריה זו עוסקת ביכולתנו למלא את הדלי של האחרים בטיפות חיוביות וכך גם הדלי שלנו יתמלא ברגשות חיוביים. לכל אדם יש דלי ומצקת בלתי נראים ובכל מפגש עם אנשים אחרים יש לנו בחירה, להשתמש במצקת על מנת למלא את הדלי שלהם או לשאוב מהם על מנת למלא את הדלי שלנו. אין ספק שהיכולת שלנו להיות בעלי חשיבה אופטימית וחיובית או בעלי חשיבה שלילית, מושפעת מהסביבה, ולהפך. גישה זו מעדיפה לחזק ולעודד את נקודות החוזק במקום לטפל בנקודות התורפה. בספר הזה מוצגות התיאוריה והדרכים שבהן נוכל להפוך את חיינו באמצעות מעשים פשוטים למשמעותיים, משפיעים וטובים יותר.